אתמול, צהרי היום:

פאונוס מתקשר. הוא לא יוכל להגיע. אני קצת מתאכזב אבל מבין, אין מקום לבכות יש רק לקבל את הביטול ולהמשיך הלאה. מנסה לגרום לו להפסיק להצטער וחושב שמצליח. השיחה הסתיימה.

מרגיש קצת רקני. מפנים שהלאבלי נועד לכישלון כמו שאר מעשי.

אז, לפני חודש וחצי- חודשיים, הגתי את הרעיון בכדי להכיר הומואים. הוא היה ההומו האחרון שנשאר ברשימת המוזמנים ולא ביטל.

מחליט להפסיק לחשוב, מנתק את חוטי המחשבה ומחייך.

השעות עוברות והיפנוס מתקשר. הוא בדרך. הוא היחידי בעצם שאני לא מכיר. מבין שבכל זאת נשארה קצת פואנטה במפגש, אכיר עוד קורא שלי בפנים.

הזמן ממשיך לעבור ואפולו מתקשר. הוא מודיע שעוד מס' ד' הוא יגיע למרכזית.

שולח אסמס להיפנוס (דרך המחשב, כן. עדיין אין לי מושג איך עושים את זה בפלא') ומורה לו לרדת גם במרכזית ולא באמצע הדרך לבית שלי.

יוצא מהבית ומתחיל ללכת למרכזית.  חמש ד' לפני שאני מגיע אפולו מתקשר, אני אומר לו שאני עוד שניה שם. עם ניתוק השיחה היפנוס מתקשר, אומר לו שעוד שניה אני שם (כן, אני עקבי).

מזהה את אפולו מרחוק. מתקרב ומזהה גם את היפנוס. שניהם יושבים אחד ליד השני ואינם מודעים כלל שהם הולכים להעביר לילה יחד (לא ככה, הרי הם סטרייטים). חולף ע"פ אפולו, מבטו נראה מבולבל.

היפנוס גם מזהה וקם.

אני מציג את אחד השני בפני אחד השני.

קמים והולכים אלי הביתה. שאנחנו מגיעים אני מתקשר לטלי, לברר מתי היא מתכוונת להגיע.

יושבים ואני מחליט לשים הופעה של רובין ווליאמס בנתיים.

ההופעה באנגלית והם אינם צוחקים. מתלבט אם לצחוק או לא, אם זה ראוי או לא, ואם זה היה רעיון מטומטם לשים את זה מאחר ורק אני נהנה.

לבסוף אפולו צוחק, היפנוס מחייך. חש הקלה, אולי אני לא כל כך טיפש.

טלי וניר הגיעו. מציג מכיר ומיישב אותם בסלון. הגנים נכנסים לפעולה ורץ למטבח, פותח שקיות ארונות שופך קערות, שופך לקערות, מוציא שתייה, כוסות ומתרוצץ בין למטבח לסלון. טלי באה אחרי למטבח ומורה לי לבוא לשבת.

חש את האירוניה, נזכר שזה בדיוק מה שאני אמרתי לסבתא שהיו אצלה אורחים. נזכר בכל המארחות הפולניות שהתנהגו באותה הצורה. מסרב להצעתה האדיבה של טלי וממשיך בשלי.

כשטלי רותחת אני מסיים, ומתיישב. האנשים מתחילים לדבר. נחמד. שם לב שאפולו הולך לאיבוד, לא מוכן לזה שוב ומנסה לדחוף אותו ולדרבן אותו לדבר.

טלפון. אפרודיטה. אולי היא לא תגיעה מאחר והיא צריכה לשמרטף על אחותה הקטנה. לא חש כלום לעומת הביטול הקרב, כבר רגיל אליו.

היא דואגת להבהיר לי שהיא ממש רוצה לבוא וזה תלוי באימא שלה ולכן היא תודיעה לי בעתיד.

חוזר לחבורה ושואל לסרט. מבין 2113 הסרטים (הו כן, אבא שלי מנסה לנצח את בלוקבסטר) הוחלט על "High Sky". אני מחבב את הסרט הזה.

במהלך הסרט רואה את כל האוכל שעל השולחן. מצהיר באנשים לאכול. הם אינם משתפים פעולה ממש.

מצטער שקניתי כל כך הרבה אוכל. מצטער שחשבתי שהרבה אנשים יבואו. מצטער שהוצאתי סתם כסף על אוכל שאף אחד לא אוכל.

מתחיל לאכול, ממלא את עצמי ומחכה. כעבור מספ' ד' שאני בטוח שהכל הגיע לקיבה אני עולה קומה מעל ומקיא את הכל.

מנקה את עצמי ומסדר וחוזר מטה.

אפולו לא חש בטוב והוא יוצא לגינה לנח, אני בעקבותיו שואל לשלומו, הוא רוצה לנח. הוא נשכב על הנדנדה ואני הולך ומביא כדורים, הוא מסרב.

טלפון ואפרודיטה שואלת לכתובת, היא מגיעה.

חוזר פנימה לשאר האנשים שהסרט נגמר ומדברים. אני בלי לשים לב אוכל, מבחין בכך ורץ מעלה להקיא שוב.

באמצע התהליך יש לי טלפון. טלי עונה, ועולה מעלה. אני נלחץ מנסה להסתיר ושותף את פי. הדלת חצי סגורה והיא מגיעה. אני עונה. זה הרקולס. המתוק התקשר לראות מה קורה מאחר ונפצר ממנו להגיע.

אני לא מסוגל לדבר ממש, אני לחוץ, אני לא רוצה שטלי תבין מה אני עושה.

בצער רב אני מנתק את השיחה כשאני בטוח שאכזבתי את הרקולס. טלי שואלת לשלומי ואני אומר שאני פשוט מצונן. מקנח את האף וסוגר את הדלת. מסיים את המלאכה וחוזר מטה.

אפרודיטה מתקשרת, אני יורד עוד קומה ופוגש אותה בחוץ. מכניס אותה פנימה ואנחנו יוצאים לגינה לאפולו. הוא שוכב כגוויה ואינו מש. מנסה לשכנע אותו שהוא זקוק לאכול.

כאב בטנו יכול לנבוע משני אופציות לפי הסימפטומים. או שהוא חטף הרעלה ולכן ישנו הצורך לאכול משהו "כבד" בכדי להקיא אותו ויחד אתו הגורם המרעיל יצא החוצה מהגוף.

או שהוא נתון לחוסר פחממות בגופו, אשר מתבטא בכאבי בטן אשר זועקת לאוכל.

לאחר שכנועים אני רץ למטבח ומוציא מחבת, שמן, ומכין לאדון מלוואח. הוא אוכל. אני מרגיש טוב, האכלתי מישהו.

חוזרים לסלון ושיחות מתחילות לזרום.

הזמן עובר ומחליטים לצאת לעיר. כולם מסכימים ויוצאים.

הולכים כמחצית השעה ומגיעים לבית קפה אשר מכירים אותי שם. יותר נכון מלצרית אחת מכירה אותי ומזהה אותי.

מחליטים לעלות לקומה מעלה, היכן שיש ספות. מתיישבים ובזה זה מסתיים.

לא ממש התייחסו אלנו ולבטח לא שלחו מלצרית. מסיבה לא ברורה אותי שולחים מטה להודיע שאנחנו קיימים נושמים ורוצים להזמין. אני פוגש את המלצרית 'שלי' ואומר לה.

חוזר מעלה ועדיין כלום. לאחר מס' ד' מלצרית אחרת באה.

מעבירים את הזמן בכיף. אני נהנה. לא חושב שזה בזבוז ולא חושב שהפסדתי לאשליות שלי.

שאנחנו חוזרים חזרה הביתה אני כבר מתנדנד מעייפות. בדרך אני רואה חולדה ליד פח וצווח, אפולו שואל היכן היא ולפני שאני מספיק לפצוע את פי היצור רץ לעבר השואל, הוא מצדו מקפץ מעלה ואני מתפקע מצחוק.

כשמגיעים הביתה טלי וניר נפרדים מאתנו. אפולו, אפרודיטה, היפנוס ואני עולים הביתה. היפנוס עייף ואני מסדר לו מיטה, הוא נשכב לישון.

אפולו ואפרודיטה הלכו לסלון. ואני? אני למטבח. לנקות ולקרצף את הכל. נזכר שזה גם חוויה שתמיד עברה בין המארחות הפולניות שלי. אבל חוויה נכונה, למה להשאיר את הבלגן לבוקר שאפשר לסדר עכשיו?

אפרודיטה ניגשת ושואלת למה אני שוטף כלים ב3 בלילה. אני משיב ש4 וככה.

היא חוזרת לסלון ואפולו עושה לה מסאג'.

כשאני חוזר לסלון אני שואל אם מישהו רוצה פופקורן (אני? פולני? באמת?) כאשר אני לא באמת מחכה לתשובה אני חוזר למטבח ומכין. אני חוזר ומגיש להם.

מחליטים איזה סרט לראות עכשיו וקובעים שזה יהיה אפקט הפרפר 2.

אפולו עובר לעשות לי מסאג', ואני נמס. הוא עושה ממש טוב.

הסרט מתחיל ואני לא מוצא בו עניין רב מדי. הוא לא כזה מעניין.

אפרודיטה נרדמה, נשארו לה שעתיים לישון. אני ואפולו ממשיכים לצפות ומזכירים אחד לשני כל חמש ד' עד כמה הסרט לא מעניין. בשלב כלשהו עצרתי אותו. השמש כבר הייתה בחוץ.

יוצא לגינה ומשקה. חוזר ובודק את השעה. עוד שעה אפרודיטה צריכה לקום. אין טעם לישון. מחפש סרט מהסוג שאני אוהב, מהסוג שרק אני אוהב בתוכנית מכוונת מראש. בוחר את 'המלכה' . מתחיל לצפות וזמן לא קצר לאחר ההתחלה אפולו נרדם. הצלחה.

צופה בשעון ומבין שעוד חצי שעה נשארה. שהיא עברה עולה לחדר שלי, לוקח סנדלים, מפתח ויורד מטה. אפרודיטה כבר ערה. אפולו נשכב במקומה.

יוצא עם אפרודיטה וכעבור 25 ד' היא כבר על המונית הביתה. שב הביתה ונכנס לסלון.

אפולו ישן, היפנוס ישן. חש הקלה ועולה לחדר שלי. השעה 07:50 ואני פורס ידיים וצונח. לא זוכר את הפגיעה מיטה, כבר ישנתי.

לאחר שעתיים מתעורר ויורד מטה. אפולו בתהליכי התעוררות.

לאחר זמן לא מועט היפנוס מתעורר גם. מתארגנים ולוקחים את היפנוס לתחנה. כעבור מספר ד' הוא כבר נמצא בדרך חזרה לביתו.

אני ואפולו חוזרים הביתה, חשים הקלה מהחום שסורר בחוץ.

לאבלי תם.

הוא לא מילא את המטרות שבשבילו הוא התקיים, אך הוא גרם לי הנאה.

ב16:30 אני בבית וצונח למיטה לשינה של שלוש וחצי שעות.