לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


בין הבריחה, ובין ההסתרה, בין ההכחשה, ובין התמיהה, בין הפחדים, ובין השאיפה, ישנם חיים. החיים שלי.

Avatarכינוי:  Dum Dum Philosophy

בן: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2007

תום עידן התמימות


אתמול בשש יצאתי מפתח ביתי הלא ממש קט. לקחתי מונית לסינמה סיטי, בכוונה להגיע לסינמה סיטי.

הבעיה העיקרית ברעיון זה, שכולו נשאר בגדר הכוונה. בשל פתיחת הגשר החדש אשר אמור היה לבטל את פקקי גלילות, בוטלה התחנה אשר הובילה את הולכי הרגל אל המרכז עצמו.

נוצר מצב שבו הורידו אותי, ואת שאר בריות עולם כק"מ מסינמה סיטי אחרי צמת, סליחה, מחלף גלילות.

בשביל הבריות ק"מ זה הרבה. בשבילי זה כלום.

הבעיה עם הרעיון של חציית גלילות, היא שאף אחד מאדריכלי גלילות, אשר ברוב תחכומם החליטו להקים את הגשר ולבטל את התחנה, לא חשבו על הולכי הרגל. משמע שאין דרך אמיתית המובילה לסינמה. יש אפשרויות רבות, רובן כוללות ריצות בכביש ראשי ובאחד הצמתים הכי עמוסים בארץ בין המכוניות. השאר, אשר הן פחות מסוכנות, מחייבות אותך לחצות את אותו כביש ראשי ללא כל מעבר חצייה ועם מכוניות שנוסעות על 120 אשר טוענות ל90. לאחר חציית קטע כביש זה עליך להמשיך וללכת לאורכו אשר מצד אחד מאיימת עליך תהום נשייה של מכוניות ופיח, ומהצד השני חומת מבטחים עם מאבטחים של צהלנו כבירנו אשר לא יהססו לירות בך ויהיה ותנסה לחדור לבסיסם.

שניה לפני שראשך המסוחרר מחמצן נפקד וריבוי גזים אחרים יחליט לבגוד בך תצליח לסיים מסע זה.

מסריח ספוג זיעה ונוטף תכנס מבעד לשערי הבניין, תרגיש את גל הקור אשאר מזגני הענק מייצרים, ואם אתה כמוני תחטוף גל צמרמורת שיקפיא את דמך.

בכל אופן הגעתי לפניו. הוא נתקע בפקק. לי היה זמן להרגיע את עצמי ולסדר את עצמי. חיפשתי שם שירותים, או שלט לשירותים, או כל רמז לשירותים, אך כשלתי.

שאני קצת מאוכזב הרמתי את ראשי מהרצפה וקיבלתי את שוק חיי, אשר אם הייתי חושב קצת הוא לא היה מתקיים.

פרחה מראשי הידיעה אשר רבים המכרים שלי אשר משרתים בגלילות.

את אחד מהם פגשתי באותו הרגע. בטני בגדה בי והחלה לגעוש. הרעיון שהוא ידע עלי התחיל להציק לי, המחשבות החלו להתרוצץ והידיעה שאני בארון העיקה.

פחדתי שאנחנו עדיין נדבר שהבחור יגיע, חששי היה שהבחור ידרוש נשיקה, שזה לגיטימי לחלוטין.

שראיתי את הבחור בכניסה שלחתי ממני את המכר, אשר לא הבין את פשר הדבר.

עד שהבחור הגיע אלי כבר הספקתי להחליף מס' צבעים וכמה מצבי צבירה. שנאתי את זה, הרגשתי ממש רע וזה ישפיע לכל אורך הדייט.

אמרתי לו שיש לשמור על פרופיל נמוך מאחר ויש אנשים שאני מכיר פה. לא הייתה לו בעיה.

הסרט שרצינו לראות לא הגיע עדיין, ולכן אני מתקווה נלעגת הצעתי את הארי פוטר. הוא לא הסכים.

בסופו של דבר החלטנו להקדים דברים ולנסוע אליו. אמו לא הסכימה מאחר והיא בדיוק ניקתה את הבית (ויוה לה פולניות) לכן נסענו להרצליה פיתוח והתמקמנו במסעדה יפנית/תאילנדית. לא אהבתי במיוחד. אני אשאר עם מה שאני מכיר ואוהב, למון גראס.

לאחר הסתובבות של שעה יצאנו למחלף הסירה וחכנו לאוטובוס. שזה תמיד אבל תמיד לוקח שעות. אחרי הרבע שעה הראשונה נכנענו והתיישבנו על הוונאבי דשא. הוא השמיע לי מוזיקה מאחר והוא החליט שאני חייב להכיר ולהוקיר זמרים ישראלים. היינו קרובים, אוזניה אחת הייתה באוזני והשניה באוזנו. האור היה נכון. כל כך רציתי לנשק אותו אך לא ידעתי אם זה יאה בשל המיקום שלנו. סביב עשרות אנשים שרוצים רק לחזור הביתה.

לא עשיתי כלום.

שהאוטובוס הגיע עלינו עליו והוא היה מלא, נוצר מצב אשר אני בתחתי המדרגות האחוריות, והבחור מעלי, פרצופי בדיוק מול חבילתו. גם אז עברו בי מחשבות, שאפילו הייתי מעיז ומבצע, אם לא היה קם אדם לבדוק מה אני עושה שם.

ירדנו בתחנה המיועדת והלכנו לביתו. הביתה היה שקט, לא פגשתי באמו והרגשתי פחות מובך. בחדרנו החלטנו לראות את הסרט 'זמנים מודרנים' של צ'ארלי צ'פלין שהבאתי מראש. נשכבנו על המיטה ונשענתי עליו, הוא הניח את ראשו על ראשי.

וכאן מסתיימת סצנת השונן איי.

אי לכך ובהתאם לזאת:

קטע זה עשוי להכיל תכנים אשר הקריאה בהם מותרת למבוגרים מעל גיל 18, עם המשך קריאתך הינך מצהיר/ה כי גילך עונה על קריטריון זה.

כותב הבלוג מסיר כל אחריות על נפשות תוהות אשר גילן אינו מתאים לתוכן הכתוב ויכולות להפגע מכתבים אלו, האחריות על הקוראים הקטינים נמצאת בידם בלבד.

תודה על שיתוף הפעולה.

 

האמת, תמיד רציתי לכתוב את זה. במיוחד שזה קשור עלי. הבעיה, שרוב רובם של הקוראים הינם קטינים.

לאחר כ20 ד' צפייה בסרט, אשר היה משעשע, החלטתי שזהו. הסתובבתי אליו ונישקתי אותו. הוא החזיר לי נשיקה וכך התנשקנו במשך חצי שעה. לאחר מכן הוא החליט שאין טעם להרצת הסרט, סגר אותו ושם מוזיקה במקום. המשכנו להתמזמז עוד כשלוש שעות.

כבר אחרי החצי שעה הראשונה של הנשיקה החלטתי שאני הלילה לא אחזור הביתה.

הבגדים אט אט ירדנו מאתנו. יותר נכון ירדו ממנו. לי יש בעיה להתפשט, אני שונא את הגוף שלי, אין לי מה להתפאר בו. הבחור ניסה לגרום לי להבין שהוא חושב שאני סקסי בעיניו, ושאני הטעם שלו והוא מרוצה מהגוף שלי. הניסיונות עלו בתוהו. אני מקובע בקשר לגוף שלי.

עם הזמן החיכוך בין גופנו גבר. הוא נשאר בבוקסר, ואני בבוקסר עם חולצה. הוא ניסה להוריד את החולצה, מס' רב של פעמים אבל תמיד עצרתי אותו. הוא שאל אם השידול הדי ברור שלו מפריע לי, אמרתי שלא. הוא שאל לגבולות ואני עדיין לא ידעתי מה לענות.

עד כה נמנעתי מלהיפגש עם איברו. לא רציתי לפגוש בו מאחר ואני לא אדע מה לעשות בו.

ידעתי שהוא עומד לו, גם לי עמד. כל הזמן.

בטעות נגעתי בו. הוא שם לב שאני בורח ממנו ושאל למה, עניתי שאיני יודע מה לעשות בו. הוא אמר שכל מה שאני אעשה יהיה טוב, ולא הוא יודיע.

הוא שידל אותי חזק. רציתי את זה, רציתי לגעת, רציתי להרגיש, אבל לא ידעתי אם זה המקום.

מאחר והוא ראה שאני מתבלט הוא התפשט לגמרי. לא נשאר מקום לתיאורים ולהשערות.

שיחקתי בו. היה נחמד. החלטתי לנסות ולראות איך זה לרדת למישהו.

נישקתי אותו לכל אורכו ושהגעתי לאיברו עליתי חזרה מעלה. הרגשתי מובך. לא ידעתי מה לעשות.

הוא רק צחק, הוא אמר שאני הורג אותו ברכות. ניסיתי שוב, והפעם הכנסתי. ניסיתי לא לפגוע בו עם שיני. האמת, נהנתי. ממש נהנתי. במיוחד שהוא גנח. אהבתי את זה.

עליתי מעלה והוא השמיע קול מחאה. עניתי לו ששידולו בזה הרגע תם, עם תמימותי.

טענה זו לא נענתה והוא המשיך. הוא שאל אם אני רוצה להרגיש איך זה, עניתי שלא. עדיין לא הרגשתי מספיק נח כדי להתפשט לגמרי.

הוא כיבה את מקור האור היחידי בחדר והפשיט אותי מחולצתי. הוא אמר שהוא רוצה להרגיש את כל גופי, לא חולצה. עם היעדר האור טענתי שגופי מכוער אינו מתקבל מאחר והוא לא רואה אותו.

עדיין לא הרגשתי בנח. הוא ליטף אותי. הוא אמר שיש לי גוף טוב, שזה בדיוק מה שהוא אוהב. אני חשבתי שהוא אומר את זה כדי רק לגרום לי להרגיש יותר טוב.

הוא עלה עלי והחל ללק ולמצוץ לי את הפיטמה. גלי ההנאה הותזו לכל אורך גבי. מעולם לא שיערתי שזה יגרום לי לכזו הנאה. שהחלטתי שזה מספיק לי, שלא יכולתי לסבול עוד את ההנאה הצרופה הזו, הפכתי אותו ונשכבתי עליו. נשקתי לו וירדתי.

הוא הודיע שהוא עומד לגמור, ואני נשכבתי לידו. הוא גמר בתרועת ניצחון.

כוחותיו אפסו.

לאחר מנוחה קצרה, שנהנתי לשמוע את פעימותיו המהירות של לבו הוא יצא לנקות את עצמו. אני לבשתי את החולצה חזרה וחכתי לו.

שהוא חזר נשקתי לו וסימנתי אותו. הוא שלי. טריטוריה. כיוונתי את השעון שיעיר אותי בבוקר.

הלכנו לישון שאני מחבק אותו.

לא הצלחתי להירדם. אהבתי לשמוע את נשימותיו הרכות, את נחירותיו בתנוחות מסויימות והכי אהבתי לנשקו שהוא אינו מודע כלל לדבר זה.

בבוקר התעוררתי, הוא רצה להמשיך לישון. אני לא הסכמתי. התיישבתי עליו והתחלתי להניע את אגני. איברו החצי רדום התחיל להתעורר עם החיכוך בחריצי. זה גרם לי הנאה, גם לו.

שהוא חייך הבנתי שהוא ער וקמתי ממנו. התלבשנו והוא הוביל אותי מטה. נשקתי לו נשיקת פרדה ויצאתי מבעד הדלת.

ב07:24 הגעתי הביתה. משפחתי כבר חזרה, הבלגן חגג. המזוודות היו מפוזרות בכל מקום, והם ישנו.

נכנסתי לחדרי והלכתי לישון.

בדאגה.

הם חזרו.

התמרונים בנו לבניהם עומדים להתחיל.

 

 

 

לסיכום:

אני עדיין נזיר בתול, אך לא כה נאיבי.

 

נכתב על ידי Dum Dum Philosophy , 26/7/2007 19:02   בקטגוריות סקס, אושר, אני והוא, דייטים, הרהורים, ורק רציתי לחיות, חלום אופורי, להיות אני, נאיביות, נטיות מיניות, פיתויים, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, שחרור קיטור  
62 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



66,747
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , פילוסופיית חיים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDum Dum Philosophy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dum Dum Philosophy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)