וארצה אהבה, כי אהבה היא תשוקה,
וארצה התשוקה, כי התשוקה היא העונג,
וארצה העונג, כי העונג הוא טעם החיים.
אז כן, לפי כל ההוכחות, התהיות, הטעויות ושאלת החיים, רוב רובם של הדברים מתרכזים לדבר אחד. 'החיפוש אחר האושר'.
אושר יכול להתבטא במספר רב אופני אך ככללות הכל, הוא מביא תענוג לנפש האדם.
התענוג יכול לנבוע מאישה, מכונית, מכלב, כלבה שאתה נשוי לה והיא משתלטת על הרכב אבל זה נותן לך זמן להיות עם המאהב שלך וכיו"ב.
הפואנטה היא שבתור יצור אנושי אני כן אמור לרדוף את האושר, ואם אני רואה בכסף אושר אני אמור לרדוף אחר כסף, או משהו בסגנון.
הבעיה היא שאני איני רואה את אושרי בכסף, למרות שכן הוא יכול לעזור מאוד ואני לא חושב שתהיה לי בעיה להשיג בחור אם תהיה לי פרארי, אבל אני לא רוצה בחור שירצה אותי רק בגלל הכסף.
כלומר למה לקנות מכונית שאני יכול לקנות בחור?
ו...
עזבו.
כל כך אין לי חשק לכתוב.
כלומר יש לי רצון, יש לי רצון להמון דברים, הבעיה היא שהם אינם קורים. ככל שאני ארצה יותר דבר מסוים, הוא לא יתקיים.
ככל שאני אחשוק בדבר מסוים, הוא רק יתרחק יותר.
אני רוצה אותו. אבל אני לא יודע אם הוא רוצה אותי.
היינו אמורים לצאת אתמול, בט"ו באב. שניה לפני שיצאתי, שאני מצוחצח, מגולח, מבושם ומתלהב הוא ביטל.
זרקתי את הורד לפח ושקלתי לאכול את השוקולדים.
העדפתי שלא, אני אצטרך להקיא אותם ולא היה לי כוח להקיא.
אני מפגר.
אני חושב יותר מדי אני מכין יותר מדי אני מתלהב יותר מדי אני מצפה יותר מדי ואז נהרס.
זה היה מטופש.
לקנות ורד.
פחחחה איזה טיפש אני.
אין לי מוטיבציה לסיים את הפוסט.
שישאר לא גמור.
החיים מבאסים, כבר אמרו לכם?
ולמה האנשים בעולם הזה טיפשים?!
כאילו ט"ו באב זה 'חג' יהודי!
יום יהודי תם עם שקיעת החמה!
עכשיו זה לא הערב של ט"ו באב!
זוגות מפגרים תפלו לבור ביוב!
כן!
ואז גם שתפלו ישר לתוך חרא!
ושיסגרו עליכם את המכסה!
וזהו!
נמאס לי!
כל פעם שאני קם מהכיסא המכנס נשאר עליו!
אז יופי, ירדתי כמה קילו, אבל למה המכנס לא מתכווץ לאות הזדהות?!
ולמה שהייתי יותר שמן כל הבגדים שלי כן התכווצו?!
אה?!
אה?!
גרררררררררררררררררררר
-.-
אכן, אבדתי את דעתי.
דעתי מאגניבה, אולי כדי שאחפשה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy