מכירים את המצב שבו אתם מאושרים, אתם שמחים, אתם נינוחים, אתם מרוצים מהמצב כמו שהוא ואז פתאום מתחוור לכם שזה לא אתם? שהשתנתם? שאנשים אחרים אינם מזהים אותכם יותר?

לי זה קרה. לי זה קורה.

היום ב2 בצהרים הבנתי משהו.

מס' אנשים שונים שאינם קשורים בניהם, שאלו אותי באותו הזמן מה קרה לי שהפכתי למה שאני.

אני לא הבנתי למה הם מתכוונים עד שהתחלתי לחשוב. אני גם לא מזהה את עצמי. לא סתם כתבתי לפני כמה פוסטים את הרעיון ש'אותי לא תמצאו בין השיחים עם בחור'.

במצב 'נורמלי' או לא יודע מה באמת אני לא הייתי נמצא שם.

התחושה הראשונה שהתבטאה אצלי הייתה כעס, ולא עלי, עליהם.

איך הם מעיזים לבוא ולהגיד לי, במילים יפות יש לומר, שאני שרמוטה?

הם מכירים אותי? לא כולם. כל אחד ברמה שונה. מסופקני אם מישהו מבניהם באמת יודע מה עובר עלי, באמת מכיר אותי ובאמת מבין אותי.

הם לא, אז שלא יתיימרו להיות. למה אני בכלל מתייחס אליהם?

כלומר המצב שלי היום שונה. אני מרגיש משוחרר יותר, אני מרגיש טוב יותר וזה מתבטא בכל מיני דרכים.

אז כן אני נפגשים עם בנים, אבל זה לא שאני חבר של מישהו. ובבנים אני מתכוון לשניים. אני לא רץ למאה ואני לא מחליף כל יום בחור. אוריאל נכנס לחיים שלי בטעות יש להגיד, לא הייתה לי כוונה להכניס אותו, אלא בזמן שחיכיתי הוא הופיע, והוא הקסים אותי.

אם אני הקסמתי אותו הגיוני שהוא ירצה להיפגש. אם הבחור הראשון עד היום לא מצא את הזמן לדבר איתי זה אומר שאני לא חשוב לו בכלל. עברו ארבע ימים שבהם אני לא רדפתי אחריו, אז שום דבר לא קרה.

אני החלטתי שאני אהיה עם בנים אני אתן לעניינים לזרום, כי מה לעשות אני אובר חשיבה ושאני חושב יותר מדי אני מלחיץ אותי ואת הבחור ואז הוא נרתע כי הוא לא מבין למה אני מציע נישואים לפני שנפגשנו בכלל. כחלק מהרעיון של לזרום, הגיעו גם סיטואציות מיניות.

למה שאני אסרב להן אם אני רוצה בהן?

אתם שוכחים שגם אני בן, אני גם אנושי, יש לי גם סקרנות וגם 'צרכים'.

אם אני מבצע אקט מיני זה אומר שאני לא מחפש אהבה? זה אומר שאני לא רוצה רומנטיקה? זה אומר שאני לא רוצה חבר?

לא.

אין שום קשר בין השניים.

בפעם הראשונה בחיים שלי אני באמת מרגיש חי, אני לא כלוא וחנוק. אז צולבים אותי על כך ושופטים אותי.

והכי נורא? שאני כל כך מתרגז מזה וחש צורך להביא הסברים.

אני לא צריך להביא הסברים, אני עושה את זה כי אני רוצה, וזה שאני עושה דברים לא אומר שאני לא רוצה דברים אחרים.

אחרי התקף הזה, שלא זיהיתי את עצמי, שלא יכולתי לנשום, ובמהלכו עשיתי כביסה, נרגעתי.

הבנתי שזה מטומטם להיפגע ולכעוס על אותם אנשים שפשוט תוהים לעצמם איפה הבחור הנאיבי שהיה פה.

אותם אנשים שאני יכול בנקל לצלוב אותם עם טענותיהם שלהם ולפגוע בהם עד עמקי נשמתי. אבל אני לא אעשה זאת. אני מתנחם מהעובדה שאני יכול לעשות זאת, ומהידיעה שטענותיהם ריקות מתוכן. אין הם יכולים להטיף לי בזמן שהם עושים את אותו הדבר.

אני לא בגדתי באף אדם, אני לא פגעתי באף אדם.

אני מתחיל לחיות, אני מתחיל להכיר את עצמי, אני מתחיל להנות. אם למישהו יש בעיה עם זה, חבל.

עם כל ה'זרימה' המתועבת הזו אני עדיין לא מתכוון לאבד את הבתולים שלי בלי אהבה, למשהו חסר חשיבות ורגעי.

עכשיו אני רגוע. לא משנה מה אני אעשה בדייטים שלי אני לא אמכור את עצמי בזול. אני לא אהיה 'עוד הומו ממוצע'. אני אעשה רק דברים שאני ארגיש בהם נח והנאה.

אני מייחס יותר מדי קרדיט לקוראים שלי, אני מושפע מהם יותר מדי. החיים הם שלי ולא שלכם, האופן שבו אני מנהל אותם לא יאה לכם? אתם יכולים ללכת.

שרמוטה?

קראו לחברים שלכם.

ואם אני רוצה למצוץ זין, אני אמצוץ.

אני אוהב זין, מה לעשות, זה אני.

~זעם זעם זעם~