הייתי אמור לצאת ביום ראשון לטיול בהרי ירושלים, שכחתי להודיע לאמי.

זאת לא פעם ראשונה שאני שוכח להגיד לה.

אני לא עושה את זה בכוונה, אני פשוט לא חושב שזה רלוונטי. אני בן 18, אני אמור להיות משוחרר מהעול הזה של ההורים.

עם זאת זה פשוט מוזר, אין לי בעיה להגיד לה, אבל אני פשוט לא עושה את זה. לא יודע למה.

היא לא נתנה לי. היא לא הסכימה שאני אצא, היא אמרה שהבית זה לא תחנת אוטובוס ואני לא רשאי לצאת ולבוא מתי שמתחשק לי.

לבסוף יצאתי בשני, בשעות הבוקר המאוחרות. תפסתי מונית ונסעתי לארלוזורוב. שם פגשתי את טלי וניר, ועלינו אוטובוס לירושלים.

הגענו באחד וחצי, מאוחר מדי מכדי לתפוס אוטובוס לכיוון ים המלח, לצלצל אקראית לרדת ולהתחיל לטייל. החלטנו להסתובב קצת בעיר. שאף אחד מאתנו לא מכיר.

ניסנו לשאול אנשים על מקומות, אבל רובם לא התייחסו אלינו או שפשוט אמרו לנו לקחת אוטובוס. זה הפתרון הירושלמי, אוטובוס. אבל אנחנו לא רוצים אוטובוס, אנחנו רוצים ללכת.

בסופו של דבר, הצלחנו לעצור נערה אחת. כלומר אני עצרתי אותה, ומסיבה הרבה יותר פשוטה. העיניים שלה.

ראיתי בחיים שלי רק עוד פעם אחת עיניים כאלו, העיניים של הרה.

נעמדתי באמצע הדרך של המסכנה שחשבה שאני מטורלל שחזר הרגע מהודו, עיניים נפערו, מה שנתן לי נקודת ראות הרבה יותר טובה אליהן והודעתי לה שהעיניים שלה מרהיבות. הפחד מעיניה נעלם והיא חייכה. אז שאלנו לדרכנו והיא אמרה לנו.

התחלנו ללכת ישר והגענו מחנה יהודה, זה נחמד. זה מזכיר שוק. מעניין למה.

היינו הסתובבנו שם שלוש שעות לערך ואז טלי רצתה ללכת לקניון. לא שידענו איפה הקניון.

ראינו שוטרת אז התקרבתי ושאלתי אותה.

שוטרת: "אוטובוס, קו 6!"

אני: "אנחנו רוצים ללכת לשם את אולי יכו-"

שוטרת: "אי אפשר! קו 6!"

אני: "באמת שאין לנו בעיה ללכת הרב-"

שוטרת: "קו 6!"

מיותר לציין שברחנו ממנה והגענו לגן העצמאות. נחמד שם. ישבנו שם שעה ושיחקנו קלפים.

לאחר שניצחתי בפוקר (כי אנחנו ילדים גדולים, אז משחקים פוקר ולא מלחמה) התארגנו והלכנו חזרה למרכזית. למי שלא יודע, ישנו מעין הנקרא 'עין ליפטה' אשר נמצא בדיוק מתחת לתחנת הדלק שנמצאת ליד המרכזית. תכננו לישון שם.

בתחנת הדלק ראיתי מישהו יושב עם חולצת חוגי סיירות. 'מגניב' חשבתי לעצמי 'אולי אני מכיר אותו'.

לידו היה בחור שבדיוק התרומם מהתיק שלו. בלונדיני, שיער ארוך, עיניים ירוקות, גבוהה. טמיר.

אני: "טמירררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר" טמיר: "*******************************" (בחוגים קוראים לי בשם משפחתי, והוא חסוי)

קפצתי עליו והוא מעד.

כשקמנו ראיתי שהבחור שלבש את החולצה של החוגים הוא ניר. אז קפצתי גם עליו.

עשיתי הכרות בין האנשים (טלי, ניר- ניר, טמיר- טמיר, ניר-  טלי, ניר) ואני כמובן במרכז של הכל מרוצה מעצמי כי אני תשומת לב מהלכת. לא עברו חמש ד' ובאו עוד שניים, קפצתי על האחד שאני מכיר. שאלתי לשמו של השני. ברברנו והחלטנו לישון יחד. ירדנו קבוצה עליזה וקופצנית (או שזה היה רק אני) והגענו למעין. שזה בעצם בריכה.

הבנים התפשטו ונכנסו לבריכה. כל אחד יותר מושך מהשני. אבל אין מה להשוותם לטמיר. הוא פשוט היה יפה. אפילו אני, שאני לא חובב בלונדינים מושבע, נשבתי בקסמו. הוא בלונדיני גבוה בעל עיניים ירוקות, שרירי חזה בולטים (אך לא יתר על המידה), בטן שטוחה שממנו בולטים בגאווה ריבועים מושלמים ואין אף שיערה שאינה במקום. גופו הנוצץ עם שכשוך המים פשוט משך אותי. הוא כמו נער שיחק במים, כאילו אינו מודה לגופו, אינו מודע לעוצמת המשיכה שהוא משרה על הסובבים אותו. נהנתי להסתכל עליו. הופנטתי. מתברר שזה לא קרה רק לי. היה עוד בחור שהיה מהופנט מטמיר. דתי אחד. לובש שחורים. שלא הוריד את עיניו מטמיר. הוא בדק אותו כמו שאני בדקתי את טמיר, עבר על ריבועי ביטנו עם עיניו. חוצפה. לא אתן לאף אדם לחלל את  גופו של אחד המדצים אשר לרוב נמצאים תחתי במחנות (חוץ ממני כמובן). התקרבתי לשפת הבריכה והודעתי לטמיר. הוא לרגע קפא ולאחר מכן צלל לתוך הבריכה ויצא. הדתי הסתכל עלי במבטי שינאה. אני חייכתי.

מלבד זאת הייתה שם תקרית לא נעימה, שבמהלכה בחור בסביבות השלושים לחייו תקף נערה כי היא רצתה להיכנס למים. כמובן שרצתי ועמדתי בנו לבינה, כמובן ששאר הבנים הצטרפו אלי, וכמובן שהוא המשיך לאיים ולירוק על המסכנה. הזמנו בשבילה משטרה, ובהתפלאות המשטרה הגיעה. אכן אחרי חצי שעה אבל אני הייתי בטוח שהיא לא תגיעה בכלל. השוטרים בדקו את העבר של התוקף והתברר שיש לו הכל חוץ מגזלה ואונס. אחד ועוד אחד שווה "יש לו רצח בעבר". לא פחדנו, אני התחלתי לצחוק על כך שהוא יבוא בלילה וירצח אותנו, כי האוירה התאימה לסרט אימה.

ואיזה מגניב לי- אני עד מרכזי. משמע מועמד לרצח ראשון. תמיד רציתי להירצח, זה נראה מגניב בסרטים. החלטנו שאנחנו לא נישן ליד התוקף ולכן ירדנו מעין ליפטה מטה. ומה יש מטה? סוד מדינה. "לכו מפה, תשכחו שהייתם פה". זובי. אולמרט רוצה מקלט אטומי, שיבושם לו, אני רוצה לישון.

אחרי שהדלקנו מדורה תאומתי וחברה שלנו הצטרפה. היה לילה נחמד. סביבות אחד הלכו לישון. אבל מה קורה שיש "פרוייקט סודי של הממשלה" והוא מצריך בנייה? בונים בלילה. מתי? בין 1 וחצי ל6. איפה? בדיוק איפה שכל הרעש מתרכז לאוזניים שלי. ומה קורה אז לאדם שיש לו שינה קלה? הוא לא ישן. מה הוא עושה? דואג שגם כל השאר לא ישנו כי 'למה נראה לכם שאתם תנחרו שאני אסבול לי שעות על גבי שעות לבד?!'.

בבוקר עלינו, עשינו רחצה במעין והמשכנו מעלה. נפרדנו וטלי ניר ואני פנינו לעיר העתיקה. שהגענו אליה רצינו להיכנס לרובע הנוצרי, והגענו לשער יפו מה שאומר שבול לשם. נכנסו לשוק והלכנו לאיבוד. שאנחנו תוהים לעצמנו למה אין סביבנו אף ישראלי הגענו לכניסה של מסגד אל אקצה. טלי לא- בפאניקה אומרת לנו להסתובב בשקט, שלא ישימו לב (כי ברור שאנחנו פשוט יכולים להתמה בחברה, במיוחד לאור תיקי הענק שלנו ועורנו הלבן) וכדי להוריד כל ספק, לדבר אנגלית. היה משעשע. בסוף הבריחה שלנו הגענו לכנסיית הקבר. היא יפיפיה. למרות שניסינו לדלות מהנזירים קצת מידע, ולא קיבלנו כלום כי הם לא יודעים עברית או אנגלית או ספרדית או צרפתית, היה בכל זאת נחמד.

אחרי שהסתובבנו החלטנו להגיע לכותל. אם כבר אז כבר. שהגענו לרחבת הכותל אני וטלי מסתכלים על אחד השני. זהו? כלומר זה מה שיש ליהודים להציע? קיר מתפורר? נו מילא.

ניר הלך נישק את הקיר והתפלל. אני באתי, נגעתי בו, מוללתי את אצבעותי והגעתי למסקנה שהקיר זקוק לשטיפה רצינית.

שחזרנו לעיר אני וטלי רבנו ריב רציני. בזמן האחרון היא מלאה בשינויי מצב רוח, ואני כל הזמן מתעלם אבל הפעם לא יכולתי והתפוצצתי. היא התפוצצה עלי גם.

היא לא רוצה לדבר איתי יותר לעולם.

אני אתקשר אליה היום, נראה אם היא תענה.

מלבד זאת קניתי שלושה ספרים אז נחמד לי