אתמול החלטתי שאני צריך לנסות להתרחק מטלי כדי שהיא תראה שאני שווה משהו והיא לא יכולה להתייחס אלי כמו שהיא מתייחסת.

ב- 23:45 היא התקשרה אלי ואמרה לי לרדת למטה כי ממש צריכה לדבר אתי.

אני לא אחד שיכול להתעלם מאנשים שזקוקים לו, לא משנה כמה רע הם עשו לי.

אפילו אנשים שניקו אתי את הקשר, שהם זקוקים לי אני שם. זה כמו עם חברת ילדות שלי, אנחנו כבר שנתיים בערך לא בקשר כי היא התנתקה ממני, אבל לפני מס' חודשים סבא שלה נפטר ורצתי לנחם אותה, והצלחתי והיא שמחה שהייתי שם אתה. שהאבל עבר ושהרגשתה השתפרה היא שוב שכחה אותי והתעלמה ממני, כאילו אני לא קיים.

אני לא יכול ללחוץ על אנשים שיראו בי משהו, במיוחד לא על כאלה שכבר וויתרו עלי ולא רוצים לשהות במחיצתי מסיבה זו או אחרת.

לכן שטלי התקשרה ושהיא אמרה לי שהיא צריכה אותי לא יכולתי להתעלם. ירדתי מטה.

נכנסתי לאוטו שלה ונסענו, בדר"כ היינו נשארים באוטו אז לא הבנתי מה קורה. נסענו לצוקים של נתניה והתיישבנו בטיילת, היא שאלה מה קורה אתי.

פתאום לא הרגשתי בנח לדבר אתה עלי, במיוחד שזה קשור אליה ואל היחס שהיא נותנת לי.

אחרי שתיקה ממושכת שהיא לוחצת פשוט אמרתי לה בדיוק מה אני מרגיש.

היא לא ידעה שאני מרגיש כך.

אבל היא לא תצרף אותי לחברים שלה.

הבנות מתות עלי, הבנים לא ממש. אולי הם רואים בי איום כי אני מסתדר מצויין עם הבנות ואולי זה אני שפשוט התחברתי לבנות ולא ניסיתי להגיע אל הבנים ולכן יתכן שהם קיבלו יחס קר ממני.

היא לא רוצה שאני אצטרף למקום שיש בו אנשים שלא חושבים עלי טוב. הם לא יקבלו אותי וידחו אותי רק ע"פ הרושם הראשוני שהם קיבלו עלי ביציאה אחת שהצטרפתי אליהם.

לעיתים אפשר לתקן רושם ראשוני, אם נפגשים שוב עם האנשים.

אבל טלי לא מסכימה ולכן זה לא יקרה.

אני לא יודע מה לעשות.

נשארתי לבד, אחרי שסיפרתי לה, אחרי שהיא הבינה.

הבדידות היא האיום הכי גדול על קיומי.