אתמול התעוררתי, התקלחתי, התגלחתי, התלבשתי, ירדתי מטה, קראתי עיתון, שתיתי קפה, באתי לצאת למכללה- וטלפון.

"שלום, מדברים מהמכללה. אין לימודים היום."

אבל אני איש מעשי, אז מה אני עושה אחרי שאני מכין את עצמי במשך שעה?

נוסע לתיכון שלי לשעבר. למה?

כי כבר בזבזתי מים, סבון, שמפו, זמן וחבר לכיתתי אמור לקבל את תעודת הבגרות שלו אחרי שלימדתי אותו מתמטיקה והוא ניגש לבחינה.

הגעתי לתיכון כאשר השומר לא בודק מי אני בכלל, למרות שאין לי תלבושת אחידה.

אני, מאוכזב מכך שאיני יכול להתלהב מתעודת הסטודנט שלי (שבין כה פג תוקפה), המשכתי לבניין התיכון.

שנכנסתי הרגשתי מוזר.

לפני שנתיים, שאני הייתי ביב' הגובה הממוצע של השכבות היה 170 +/- כך שלא הרגשתי נמוך.

אבל עכשיו אם אתה לא 180 אתה נמוך. הסתובבתי בין הי'דניקים עם מבט ירא בעיני.

כאשר הגעתי לחדר המורים החלטתי (כנגד כל מחשבה הגיונית) להיכנס פנימה. היו שם מורות שלימדו אותי והן צהלו לראות אותי. חיבקו ונישקו ואם הייתם מסתכלים מהצד היה אפשר לחשוב שאני המאהב שלהן.

שנפרדתי מהן ויצאתי למסדרון פגשתי את המזכירות, שכמובן הכירו אותי (משום מה, לא משנה באיזה מוסד אני נמצא, כל הסגל יודע מי אני. ואוהב, לא שואל למה. לא מתווכחים עם המון.) והתלהבו יותר ממני מהמשקל שלי.

המורה האהובה שלי לביולוגיה בדיוק הגיעה וגם היא נפעמה למרות שפגשתי בה מס' פעמים אחרי שסיימתי את הלימודים. מתישהו היא שאלה אותי עם מבט בוחן אם אני לא עושה שום דבר קיצוני, והכל מבוקר.

חייכתי בביישנות, הסמקתי ואמרתי שכן, שאני בטוח שכל שניה היא תעלה על השקר הזה.

לפתע המנהלת שלי הופיעה.

עיניה נצצו שראתה אותי והיא חיבקה אותי את החיבוק הכי ארוך והכי צמוד מכל המורות. כמובן שנוספו לזה נשיקות.

זה די מוזר שאני חושב על זה. שהייתי תלמיד  היו לי יחסים נהדרים (ואם לא אז אילצתי שיהיו) עם הסגל, אבל מעולם לא שיערתי שאני מתישהו אתנשק ואתחבק אתם, הרי אפילו עם המשפחה שלי זה לא קורה.

היא שאלה אותי למה לא הודעתי שאני בא (oO). היא לקחה אותי למשרד שלה והתיישבנו לכוס קפה.

אז הכל התבהר לי, במיוחד הקטע של הצהלה שלה לראותי.

היא רוצה שאני אלמד את התלמידים בתיכון. אין לי בעיה עם זה. אני אפילו אשמח.

אז ככל הנראה אחרי סוכות אני אתחיל ללמד בתיכון ביולוגיה, אלקטרוניקה ותנך. המקצועות הכי חזקים שלי.

אבל מאחר והיא לא ידעה שאני בא, היא לא הכינה תוכנית. לכן היא ביקשה ממני שאני אקבע פגישה עם המזכירה שלה. שניגשתי למזכירה ואמרתי לה שאני רוצה פגישה עם המנהלת, היא צחקה לי. ואז אמרתי שאני רציני והיא הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח. "אבל אתה כבר לא תלמיד פה." (תמונת המחזור של המחזור שלי, שנמצאת מעל הראש שלה רמזה לה לזה?).

אי לכך ובהתאם לזאת מחר ב9 בבוקר אני צריך להתייצב (שוב) בתיכון שלי ולשבת על תוכנית לימודים. מאגניב לי.

שיצאתי מהמזכירות פגשתי את המחנכת שלי. גם לא פעם ראשונה שאני פוגש בה לאחר סיום הלימודים, אבל היא תמיד מרוחקת. היא לא כמו שאר המורות היא כאילו דוחקת בי ללכת ממנה. זה תמיד גורם לי לתהות, הרי הייתי התלמיד הכי אהוב שלה.

שההלם שלי מהקרירות שלה פג ראיתי פתאום את המנהלת רצה במסדרון, אחרי תלמיד. כמובן שהצטרפתי למרדף, ספורט זה טוב בשבילי.

מתברר שמצאו חפץ חשוד. לי הוא נראה יותר מדי חשוד, זה היה תיק עם כל מיני חוטים שיוצאים ממנו.

המנהלת הסתכלה עלי, אני הסתכלתי על המנהלת.

אני: "טוב... נראה לי שהגיע הזמן שאזוז, ביי."

ודהרתי לי במורד במדרגות.

נפגשתי עם הבחור שלימדתי, ואספנו את תעודת הבגרות שלו. שיצאנו מבניין ההנהלה הראשי ראינו שפינו את כל התיכון, ואותנו, בטעות, כיוונו גם למגרש.

שם פגשתי באחיותיי הקטנות. שיחקתי אותה קול ולא התייחסתי אליהן.

ראיתי את מנכ"ל הקריה, חברי משכבר הימים (אחרי שמשרד החינוך נכנס בו בגללי -.-"). הלכתי אליו,

הוא: "תגיד, דאם דאם (לא באמת קוראים לי דאם דאם), איך זה שסיימת לפני שנתיים את הלימודים ואני רואה אותך עכשיו יותר מאשר כל שנות לימודך בתיכון?"

ששאלתי אותו לתיק הוא אמר שהוא שתל אותו, הוא עשה תרגיל פינוי. היה נחמד אם הוא היה מודיע לסגל שתחתיו, אבל לא באמת אכפת לי. סך הכל, לא התפוצצתי.