בהפסקה בא אלי אחד מהכיתה וקבע בשבילי שאני פריק.

כן. פריק קשוח ואפל שמקפץ לקול הילארי דאף.

ברביעי אני לא לומד.

אני רוצה לנסוע לצפון, להיפגש עם הרה. הבטחתי לה עוד בסוכות. אני לא בטוח שהיא זוכרת אבל אני אתקשר ואשאל אם היא פנויה ובא לה.

אולי נצרף אלינו עוד קוראת, שגם גרה בצפון.

נראה.

אני צריך לדבר אתן.

(*את שעושה למקס ילדים, דברי אתי. ><)

בסוף לא נפגשנו אתמול. המשפחה שלו החליטה לעשות עלייה לרגל. התאכזבתי אבל נשארתי אופטימי.

במהלך שיעור הידראוליקה החלטתי שאני צריך לפגוש אותי, ושזה יהיה היום. שלחתי לו הודעה והוא היה משועשע מהרעיון. חשבתי שאני אגיע הביתה ב2.

שבאתי לצאת מהכיתה, כמה תלמידים תפסו אותי והכריחו אותי להישאר אתם ולהסביר להם את מה שלמדנו. מה שלקח עוד שעה, אז אמרתי לו שאני אגיע ב3.

שסיימתי אתם אמא התקשרה, ביררה שאני עדיין בא.ת. ואמרה לי לעשות לה סידורים.

הגעתי הביתה ב4, רצתי למחשב וגערתי בוא להיפגש.

אז יש בנינו שליש מדינה. בוהו.

כל אחד תופס אוטובוס/רכבת/מונית/אופניים/תאילנדי ונפגשים בחיפה.

אבל לא. למה שזה יעבוד?

כמובן שגם היום עולים אליו לרגל. אז הוא לא יכול להיפגש אתי.

מחר הוא מתגייס. ממחר אני לא אוכל לדבר אתו מתי שיתחשק לי. ממחר הוא רכוש צה"ל. ממחר יהיה קשה יותר. ממחר הוא הולך להיות חייל גיבור שיגן עלי.

ממחר אני אצטרף לנקבות שמחכות שהבחור שלהן יצא.

הסיכוי הבא שלי לראות אותו זה בשישי. אם הוא יצא לחמשוש.

הוא הבטיח שהוא יבוא לשישבת אלי, כי אני לא יכול לבוא אליו. למרות שיש לו בית ריק, למרות שהוא הזמין אותי. לטלי יש יומלדת ואני לא יכול להבריז לה.

כמובן שזה תלוי בצבא. כמובן שהצבא רק דופק אנשים. כמובן שאני גם אדפק.

אני ממש לא רוצה להגיע לסיטואציה שבה אני אצטרך לבחור בינו לבינה.

והוא לא אוהב אותי.

אולי בעתיד,

ואולי הוא יבעט אותי בעתיד.

לא יודע.

לא רוצה לחשוב על זה.

אני רוצה אותו.

החלטתי לא להיכנס יותר לאטרף. אין לי מה לחפש שם.

לא מקפץ יותר!

(עד שאני רואה אותו)