אני שוקל זאת בכובד ראש, כבר זמן מה.
אני לא יודע אם זה נכון, למרות שאני מאמין שזה נכון.
אחרי שזמן רב לא ידעתי מה לעשות עם המחשבות האלה, וחשתי צורך לעשות משהו, הלכתי לטלי ושאלתי לדעתה.
להפתעתי היא אמרה שהיא גם חושבת כך, וגם שאר חברותיה של אחותי.
הראיות מדברות בעד עצמן: היא אוהבת כדורגל, היא מבינה בכדורגל, היא מתלבשת במלתחת גברים (שלי, לכן הרעיון של 'איזה מגניב אני יכול לגנוב בגדים לאחותי' לא נשמע מגניב כמו שהוא אמור להיות. נו מילא, אני בכל זאת רזיתי והגעתי לבגדים שלבשתי לפני שנים), היא רואה 'ישנן בנות'.
אז כן. הראיות מדברות בעצמן, והן אומרות: "דאם דאם, האם יש יצור יותר מטופש ממך?"
אבל בכל זאת...
אולי היא כן לסבית?
כי זה בערך מה שחסר להורים שלי.
יש להם את ה"מקובלת", את ה"חרשנית", את ה"שמנה", ועכשיו יש את ה"לסבית".
אז בתחום הבנות הלך להם מצויין.
עם הבנים...
קצת פקששו.
למרות זאת אני לא חושב, או מרגיש, שאני צריך לבוא ולספר לה עלי. אם אני אספר זה לא בהכרח יגרום לה לספר עליה, אם אכן זה נכון. ובלי קשר לזה אני פשוט לא חושב שזה יביא לי תועלת, לא שהידע הזה אצל אנשים אמור להביא לי תועלת.
אולי זה בגלל שהיא מהמשפחה, שכל מה שאני רוצה זה להתנתק ממנה. ואולי זה מכוון שהיא מכירה אותי. היא חלק מהתסביך שלי. אין לי בעיה לבוא ולספר לאנשים חדשים, שאני לא מכיר עלי. אבל לספר לאנשים שאני מכיר זה קשה לי, כי הם כבר יודעים מי אני ויש להם כבר רעיון של מי אני בראש שלהם. הידיעה הזו תערער את המחשבות האלו עלי. מה גם שלא כולם יקבלו.
מצד שני,
למה שהיא תהיה לסבית? מה כל כך שווה בבנות?
הן לא הדבר הכי מושך עלי אדמות. למה לעזאזל שהיא תרצה בת שיש בנים בסביבה? אפילו אני רוצה בנים!
אתמול יצאתי עם תאומתי וחברה שלה. רצינו ללכת לסרט אבל שהגענו לקולנוע התברר לנו שכרטיס לסרט שרצינו לראות עולה 45 שקל (?!) אז עשינו אחורה פנה והלכנו לזלול אוכל.
מה שמזכיר לי, אני עליתי ב2 קילו. ועבר לי. זה כבר לא מפריע לי. אני פשוט צריך לשמור יותר, אבל אני ממש לא הולך להקיא את הנשמה ולהפסיק לאכול.
במסעדה ניגשה אלינו המלצרית הכי חמודה שאי פעם פגשתי. אז כמובן ששיגעתי אותה, והצחקתי והיינו יכולים להיות זוג יונים. אם היא לא הייתה שמה לב שאני בוהה בקבוצת חיילים שריריים שבדיוק נכנסה.
היה ממש מצחיק. אני נהנתי, כולנו נהננו, למרות שברוב הערב היו לי יציאות מטופשות שגרמו לאחותי ולחברה להתחיל לקרוא לי אוטיסט. למשל:
המלצרית ניגשת: "הכל בסדר?"
אני: "הצ'יפס חם"L
מלצרית: ~מצחקקת~ "פוו"
אני: "זה לא התקרר" =\
אחותי: Oo
חברה: oO
אני: "מה?
"אתן אמרתן שאני דיסלקט."
אחותי: "אוטיסט, יא דפוק"
והיו עוד הרבה דברים כאלה. בסופו של דבר יצאנו שבעים, מרוצים, ונשפכים מצחוק מהמסעדה.
המלצרית קיבלה טיפ יפה (מאוד מאוד מאוד).
היום הסתובבתי בת"א עם טלי. היו לנו כמה שיחות "עמוקות".
היא מודעת לכך שאין לה אף חבר כמוני, לעומת זאת היא לא עושה משהו מועיל ונותנת לי הרגשה שבאמת באמת שווה לי להתאמץ ולשמר את הקשר הזה.
ושחושבים על זה, היא זו שתפסיד. אני כבר לא זקוק לה כל כך, אני לא מסתמך עליה מבחינה חברתית.
הן בשל האלים והן בשל האכזבה שהיא נותנת לי כל פעם מחדש נוכח הציפיות שלי.
בדרך חזרה פגשנו את אלכס(נדר הגדול).
הרי זה היה ברור שאנחנו נפגש. ידענו ששנינו נהיה בת"א. ות"א זה הרי מקום קטן נכון? עם מעט מאוד אנשים נכון?
אז בטח שנפגש בלי לקבוע כלום.
לאלכס(נדר הגדול) זה קורה כל הזמן, הגענו למסקנה שהוא פשוט מושך אליו את כל העולם ואחותו.
(אלא אם כן אחותי באמת לסבית, ואז היא לא תמשך אליו. נראה לי)
ירד היום גשם.
אני כל כך מתגעגע לחורף.
היה גם קר בסלון כי המרפסת הייתה פתוחה, אז שמתי נעלי קיפי (מי לאב) וכובע צמר.
כשהלכתי לשירותים עצרתי ובהיתי במראה. כובעי צמר פשוט מתאימים לי. אני הייתי כל כך חמוד.
המשכתי לבהות בעצמי חמש דקות עד שנזכרתי שאני לא נרקסיסט.
אבל בכל זאת, אני כל כך חמוד^^
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy
