צעד ולאחריו עוד אחד,
היה נראה שלמטרתו לא יגיע לעד.
נשימה כבדה מתגנבת מבין שפתיו,
ומבט ניצחון משתקף בעיניו.

עובר בדרך אפלה וריקה
וממבט על מראות העולם מרגיש יותר ויותר כלוא וחנוק.
אינספור קברים של טעויות אנוש.
בורות עמוקים של דיכאון וייאוש.
יערות שלמים של צער ואכזבה.
מי נהר שוקקים מלאים בחמדנות וקנאה.

היכן עמקים מלאי אהבה ושלום?
מי זה שיביא אושר ויגרש את היגון?
כולם מחכים לנסים שיתקיימו למענם,
אך איש לא שואל כיצד הם יבואו ומהיכן.

הלילה כבש אותו וכיסה את הרקיע.
הרגיש את הקור צועד בעקבותיו,
משתק כל שריר ועצם באיטיות,
זו דרכו להכריז "שלום ולהתראות" בידידות.
מחשבתו מהמציאות התנתקה,
אל הדמיון נדדה.

גומר לבסוף את המסע, מול תהום עמוקה.
אף צליל לא נשמע. מלבד השתיקה.
מראות העולם השונים לבטח קשים ומאכזבים,
אך כלל לא משתווים בערכם למבט אחרון מהחיים.
מבט שרואה אותם, כאילו עמדו שם כל אותה העת מחייכים,
שקרים.