אני יושב כאן וממשיך לתהות.

למה?

מאיפה הכח הזדוני הזה הגיע? הוא תמיד היה בך או שסיגלתי אותו אליך במיוחד בשבילי?

אני לא מכיר אותך. וזה לא כי לא רציתי, זה לא כי לא ניסיתי, זה שאתה משחק נפלא.

אתה מצטיין. בונה דמויות אשר מציג לאנשים, אך אף דמות היא אינה אתה. אני בספק אם אתה בכלל זוכר מי זה אתה, תחת כל המסכות. אם תעמוד מול המראה אתה תדע לזהות את עצמך או שתטעה ותחשוב שאחת מסכותיך היא אתה?

אני מנסה להבין אותך, אבל אני לא מצליח. זה מראה על רמה מסויימת של יכולת. אני מהאנשים אשר מסוגלים להבין כמעט כל אדם להזדהות ולהרגיש כמוהו. אתך זה לא כך. אתה מליגה אחרת, גבוהה יותר. אני שואל את עצמי מה הביא אותך לרמה כזו של מיומנות הרי לא ניתן להגיע לשם בדרך טהורה, אלא רק בצעידה בדרך ארוכה מפותלת קשה וקודרת.

זלזלתי ביכולת ההרס העצמי שלך, הייתי נאיבי.

חשבתי שאם אני אוהב, אם אני ארצה, אם אני אשאף, אני אקבל את זה. טעיתי.

התמימות לא נמוגה ממני.

וממך?

אני גם אשם. הייתה לי תחושת בטן, פקפוק שכרסם אבל דאגתי לכבותו במהירות. החלום היה יותר חשוב לי, האידיאל המושלם של הזוגיות.

היחס שלך כלפי הוא אישי נגדי. אני לא יודע למה, אולי בגלל שאני הומו, אולי בגלל שהקונפליקט הפנימי שלך רק העצים נוכח נוכחותי שם. אז נלחמת בעצמך וניצחת. הפסדת.

באיזשהו שלב אתה לקחת צעד אחורה וחשבת מה יקרה לי? איך זה ישפיע עלי?

זה לא שזה רק אתה נגד עצמך, יש עוד ישות שנמצאת שם, שכלואה במציאות הכואבת שנכנסת אליה, והיא אני. עשית את זה בכוונה כדי להוכיח לי שאתה צודק? אם כן זוהי קביעה מטופשת ואנוכית.

לעולם אל תשים את האגו שלך לפני המחזרים שלך. אני לא אפריז ואגיד שלא תעדיף את האגו שלך לפני כל אדם, או חס וחלילה בן זוג.

אין אתה מבין שכל מה שרציתי זה שיהיה טוב לשנינו?

הרעיון שאני ואתה נהיה יחד היה כל כך נורא מבחינתך עד אשר עשית את כל מה שביכולתך כדי להחריב את זה? ספרת את הנפגעים או שהמטרה מקדשת את כל האמצעים?

אני באמת שלא מבין. זו לא החלטה שנופלת מהשמיים, אתה ישבת, חשבת ושקלת. מדוע לא אמרת כלום? מדוע הנחת לי להמשיך לחיות בתוך הפנטזיה שבניתי לעצמי?

אתה מאמין שרק אני הייתי זקוק לך, אבל זה לא נכון. אתה גם זקוק לי, תראה מה קרה לך אשר משהו כמו זוגיות גאה ריחף מעל ראשך כגיליוטינה. משהו דפוק פה, וזה לא אני.

אני מעולם לא נתתי לך יחס כזה, אז למה אתה נותן לי אותו?

כשראיתי שהגבת לי, כשהידיעה שאתה בבית נחתה בתודעה שלי, לא ידעתי איך להגיב.

אני עדיין לא יודע איך להגיב.

זה לא משנה את מה שאני חושב עליך, זה לא משנה את מה שאני מרגיש כלפיך.

איך אני אמור לקבל את זה? להיכנס לדיכאון? להתחיל לשנוא את העולם? לבכות עד שלא תהיה אף טיפה בעיני?

אולי מתישהו בעתיד אתה תלמד מטעויותיך, והיחס שלך כלפי היה טעות.

אולי מתישהו בעתיד אתה תסתכל במראה, תסתכל על עצמך ותבין שיצרת מפלצת ולא איזו מסכה מתוחכמת.

אני מאחל לך את אוצרות העולם, אני לא רוצה שיהונה לך כל רע. תגדל ותפרח.

שוב התעוררתי מעוד חלום, החלום של "אני ואתה".

אני לא שונא אותך. אני עדיין...

אני פשוט לא מבין.

לרצות להיות במערכת יחסים, זה כל מה שנותר לי. הרצון. לעולם לא להיות בכזו. תמיד בצד.

שסנטה יאיר את דרכם של אלו שבוחרים לא לראות.