איך באים לבחור שאוהב אותכם הכי בעולם, ואומרים לו שהמראה שלכם לא מוצא חן בעיניכם?

שהמשקל שלכם, שלא שמרתם עליו שלוש חודשים והוא לא הזיז לכם כי הייתם עסוקים להיות שמחים, עכשיו הפך למשהו מעבר למטריד.

זה לא שהוא מפחיד, זה לא כמו פעם. אני לא מפחד להשמין, אני פשוט לא רוצה להשמין. עכשיו אני לא ארוץ ואקיא את הנשמה, זה לא כיף, זה מגעיל.

כשבאתי וסיפרתי לבויפרנד שאני משמין הוא רק חייך ועיניו ניצנצו. הוא רוצה שאני אשמין, הוא כל הזמן פחד שרזיתי כי פגעתי בעצמי והוא לא רצה שאפגע.

אבל הוא לא מבין.

הוא אומר שהוא אוהב אותי כמו שאני, למרות שאני משמין, כי החיצוניות אינה משנה לו, זאת הפנימיות שלי.

הוא מתוק, והוא מושלם וכל אחד היה רוצה דבר כזה. יש זוגות שאוהבים אחד את השני, אבל כן מעירים על המראה. הוא לא, הוא רק רוצה שאני אשמין, כי אני רזה מדי. כי לפעמים הוא נתקל בעצמות.

אבל אנחנו בנויים מעצמות, הן תמיד היו שם, הן תמיד יהיו שם, השאלה אם השומן תמיד יסתיר אותן.

בעולם אידיאלי, אי האכפתיות שלו בנוגע למראה החיצוני שלי ואהבת הפנימיות הייתה מספיקה.

אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי. המשקל שלי לא מפריע לו.

המשקל שלי מפריע לי. זה לא גרמים ספורים שעליתי, זה הרבה. יותר מדי לטעמי. בהתחלה העלמתי עין כי הייתי מאושר, אבל עכשיו אני לא יכול לעצום אותן. אני מרגיש בגלל המשקל שלי, אני מתחיל לחזור ולעסוק בו, להפוך אותו למרכז של הכל במקום דברים אחרים כמו החבר שלי או הלימודים שלי.

אם אני אעיז ואבקש ממנו לתת לי מרחב כדי שאוכל לרדת במשקל שוב, יש מצב שהוא יאשר לי. כי הוא אוהב אותי והוא רוצה שאני אהיה מאושר, למרות שהאישור הזה ייסר אותו כי אני פוגע בעצמי.

כל פעם שאני אסתכל עליו, עם כל גרם שארד, אני אראה את המבט העצוב בעיניו. מבט של בחור מאוהב שנותן לאהובו לפגוע בעצמו כי הוא רוצה, כי הוא מרגיש רע עם עצמו.

ואם אני לא אעיז, ואם אני לא אבקש, אני ארגיש רע. ולא משנה כמה בויפרנד ינסה להעלות לי את המצב רוח אני תמיד אשקע שוב במרה של משקלי.

המשקל שלי מרחף עלי כגיליוטינה מעל ראשי.

בהתחלה, אמרתי לעצמי שזה מבחירה, ואני כן בוחר, אני כן שולט בזה. אני יכול לבחור להקיא, ואני יכול לבחור שלא. אנשים אמרו לי שאני אפספס מתישהו את השליטה ואצא מכלל שליטה. אבל אני לא.

אני בוחר שלא להקיא, אני לא רוצה להקיא.

אני יכול אבל להפסיק לאכול. גם בזה אני שולט. בנוגע לדרכים של לפגוע בעצמי, אני שולט.

מה שכן, אני כן דפוק. הדרישה הלא הגיונית של החברה ליופי עילאי הותירה את חותמה בי. אני רואה את עצמי כשמן. בכל מצב שהוא, לא משנה אם אחרים אומרים לי שאני לא.

כל עוד יש לי שומנים, כל עוד אפשר לתפוס אותם, לראות אותם, אני שמן. והם נראים והם גדולים והם מבחילים.

אני במבוי סתום, ואני מרגיש רע.