אתמול הלכתי לסבא וסבתא. ולא בגלל שלא ראיתי אותם הרבה זמן, ולא בגלל שהם זקנים (הם ימשיכו להיות זקנים עוד מליון שנה. אם לא שני מליון) ובטח שבטח לא בגלל שאני מחויב.

הלכתי כי שם יש אוכל טעים.

כל פעם מחדש אני נדהם עד כמה אמא שלי יכולה לקחת אוכל (מוכן ומזומן ורק צועק "בואו תאכלו אותי!") והורסת אותו. מה שכן, אחרי שהיא נוגעת באוכל של סבתא אפשר עדיין לאכול אותו. זה לא שהיא מכינה אותו מאפס. בפעם האחרונה שהיא הכינה אוכל אז... על צ'רנוביל, שמעתם?

כשנכנסתי לסבא סבתא שניהם בהו בי זמן ממושך.

אני: "כן....?"

סבתא: "לא, כלום. סתם, חשבתי שאולי... אבל לא משנה."

אני: "אתם צריכים משהו ספציפי או מה?"

סבא: "לא, לא. שום דבר כזה. שב, תנוח, תשתה. הרגע נכנסת."

סבתא: "כן. תאכל, תשתה, תנוח. רוצה תפוח? אתה הרי לא באת לפה בשביל לסדר לנו דברים..."

אני: "פולנים.

      "המשחק הזה ימשך לנצח או שגם תגידו לי אם אתם צריכים משהו?"

סבתא: "נו, טוב. אם אתה מתעקש. הנורה במקרר לא עובדת, ויצחק הסתכל על זה אתמול ואמר שרק צריך לחליף נורה."   

סבא: "מה את מערבת אותו? הוא לא בא לתקן את המקרר."

אני: "לא מקרר סבא, נורה. עד כמה קשה זה להחליף נורה? אתה לא עושה את זה כי אתה לא רואה."

~הולכים למטבח, פותחים מקרר, מחליפים נורה, היא לא דולקת~

אני: "טוב, משהו דפוק פה."

סבתא: "יופי חכם, את זה אני גם יכולה להגיד."

סבא: "אתה בטוח שהברגת אותה נכון? אולי צריך איש מקצוע."

אני: "סבא, אני איש מקצוע. אני טכנאי." סבא: "לא, איש מקצוע מקצועי."

אני: "סבא, אתה טכנאי! אני איש מקצוע! וזו נורה, לא צריך להזמין בשבילה טכנאי, כנראה משהו דפוק בבית הנורה."

סבא: "טוב, מחר אני אתקשר לטכנאי."

אני: "מה אתה מתעלם ממני?"

סבתא: "דאם דאם, הוא לא מתעלם. הוא פשוט רוצה איש מקצוע."

אני: "אבל אנייי איש מקצוע. אתה לא בוטחים בי?!"

סבא: "...."

סבתא: "...."

אני: "....?"

סבתא: "אז אתה רוצה עוף?"

לפחות היה טעים.

לפני מס' החלטתי על דיאטה כי אני שמן.

אחרי שעתיים אפרודיטה קנתה לי ולה קרמבו והדיאטה נגמרה.

היום במכללה בשיעור שירטוט אפשר לומר שנכנסתי חזק מדי במרצה. הוא לקח את זה בצחוק, כמו שאמורים. כשהוא סיים לצחוק, הוא חנק אותי. ברצינות. ראיתי כוכבים, ואת בויפרנד.

ובויפרנד היה אמור לבוא אלי מחר, לשישבת, אבל הוא לא, אז אני עצוב, אז אני מפסיק לכתוב.