כמעין תשובה הפור נפל אתמול, בדיוק לאחר שפירסמתי את הפוסט בנוגע אליה.

לא שיניתי, לא עידכנתי. כואב מדי.

מתברר שאני יצאתי מנקודת הנחה שגויה.

הנחתי שהיא בצבא, לכן היא לא התקשרה אלי ולא כלום. אבל היא לא הייתה בצבא. היא הייתה בבית.

היא התקשרה בשבת בסביבות עשר, ונכנסתי להלם מהעניין.

שאלתי אותה אם היא בבית והיא אמרה שכן. היא גם הוסיפה ואמרה שהיא ראתה את התאומות שלי (שכן יצאו כי להן יש חברים) אבל לא אמרה שלום.

העובדות הן:

1)       היא הייתה בבית כל השישבת, ויש סבירות גבוה שהיא הייתה אף מחמישי. אני פשוט לא חקרתי.

2)       היא לא התקשרה אלי כל שישי, למרות שהיא יודעת שזה היומלדת שלי.

3)      היא יצאה בשישי בערב, מה שאומר שהיא לא הייתה עסוקה בכלל, ובכל זאת היא לא מצאה זמן להרים טלפון או לשלוח אסמס.

4)      היא כלבה.

אם אני הייתי מעיז לעשות לה את זה העולם היה מתהפך. כשהתאומה שלי ליוותה בנשק טיול ביומלדת של טלי, טלי רתחה. אחותי אפילו לא התקשרה וזה מאחר והיא הייתה באזור ללא קליטה, טלי לא סלחה לה על זה.

אחרי מה שהיא עשתה לה, אחרי שהיא העלתה אותה על המוקד ומחקה אותה בתור חברה, איך לעזאזל היא עושה את זה לי?

לי!

שאינספור פעמים היא הצהירה עד כמה היא אוהבת אותי, עד כמה הקשר שלנו חשוב לה, ובלה בלה בלה בולשיט אחד גדול.

אני מריר, אני כעוס, אני מתחיל לתעב, אני שונא אני שורף אני יוקד כחמה.

כשדברתי אתה ירדתי למטה, עפתי במדרגות. אני כל כך כעסתי שלא שמתי לב מה אני עושה וכמעט פתחתי את הראש. אני התגלגתי חצי קומה במדרגות כמו בסרט טוב.

אמא שלי, ששמעה את הנפילה הייתה בטוחה שמתתי.

טוב, אני חי. לא קרה לי כלום.

חוץ מזה שאני פשוט לא יודע לעזאזל מה ה... אררג זה כל כך מכעיס!

כששאלתי אותה היא אמרה שאין לה תירוץ.

עכשיו אני בכלל לא ליודע אם אני רוצה לעשות עם זה משהו. זה הסוף?

חד וחלק?

אני לא מתכוון להתקשר אליה, נראה אם היא תתקשר אלי, למרות שאני בספק.

אני חותם את עצמי. יותר לא מספר לאף אחד שום דבר עלי. לא חושף את כל הקלפים.

אההההההההההההה

היא בת!

בתבתבתבתבתבתבבתבתבת כזה עם ציצי!

למה זה משפיעה עלי ככה?!

לא אוהב בנות!

מתישהו אני אחזור לעצמי ולא אהיה כזה ילדותי. מתישהו. בינתיים נח לי להיות ילדותי מריר וקטנוני כילד בן שלוש.

הכי מעצבן?

שדיכאון משמין אותי!