אתמול בבוקר הגעתי מצויד למכללה.

בזכות כשרון השכנוע שלי גררתי סטודנט אחד מהכיתה שלי למעבר לדלת באמצע השיעור כשאני סוחב שקיות אתי.

הלכנו לשירותים והפשטתי אותו.

הבאתי לו כרית, מעיל, כובע, מגפיים ומכנס תואם. הוספתי לו את הזקן והשפם והגשתי לו את שק הממתקים.

נכנסו לכיתה כשהוא צוהל: "הו הו הו" ומחלק את הממתקים לכיתה ומרצה, שהיה קצת בהלם. כשסיימנו עם הכיתה, עברנו לכיתה הבאה וכך בכל המכללה.

בדרך פגשנו את ראש המחלקה שלי ואת המנהל הפדגוגי כששניהם באו לברר על מה כל המהומה.

הם לא כעסו, הם פשוט כיוונו אותנו למשרד ההנהלה.

באחת הכיתות הייתה בת שרצתה לצלם את סנטה, לכן היא רצה בכיתה עד שהיא דפקה את החליקה של החיים שלה. לא יכולתי שלא להתפוצץ מצחוק עליה.

כל ההפקה צולמה. אני חשב שבסוף השנה אני אאסוף את כל קטעי הוידיאו של הכיתה שלנו ואעשה מזה סרט.

לא נראה לי שאי פעם הייתה במכללה כיתה כזו.

פשוט כשרון.

לערב לא היו לי שום תוכניות, מלבד מיטה אחת קרה שאיכשהו נראת לי יותר גדולה ויותר ריקה לאחר שאני ובויפרנד ישנו בה יחד.

בויפרנד הודיע לי לפני שבועיים שאנחנו את הסילבסטר לא חוגגים, כי אנחנו יהודים. והוא מאמין, ואני מאוהב.

אך כשאפרודיטה התקשרה ושאלה אותי אם בא לי לקפוץ לבויפרנד ישר אמרתי כן.

הגענו אליו ב11 וחצי ואפרודיטה התחילה להיות מאוכזבת מכך שהיא לא תתנשק ב12 בלילה עם מישהו.

החלטנו לחפש לה מישהו, לא משנה מי. פשוט לגשת לגבר זר ברחוב ולשאול אותו אם הוא רוצה להתנשק אתה.

אם תהיתם לעצמכם, אז כן, אני מסוגל לכך ומעבר. לכן אפרודיטה הזהירה אותי שאני לא אעשה זאת.

כשרציתי להתנשק עם בויפרנד ב12 הוא אמר שהוא לא מתנשק כי זה הסילבסטר וזה סמל שלו. מאידך הוא התנשק עם האקסית שלו בסילבסטר, אבל הוא אמר שזה לא נחשב כי היא הייתה בת. אז אמרתי לו להתחיל לחפש בנות כי אני לא אתנשק אתו יותר.

ב12 ושתי דקות התנשקנו. כי את הסילבסטר אנחנו לא חוגגים.

כשהגענו אליו הביתה הבנו עד כמה מצער שיש אתנו בת. זאת הפעם האחרונה שאני מכניס בת לחדר המיטות שאני ובויפרנד נמצאים שם יחד. לא יכולנו לעשות כלום לכן נכנענו והלכנו לישון.

ישנו כפיות. כשאני הכפית החיצונית.

ואני קטן, יחסית אליו.

אז מה ההיגיון?!

הוא ענק כזה, ואני לא מכסה כלום. אז בשביל מה?! לא רוצה. אפליות! אני רוצה להיות בפנים!

אחרי שעה שישנו כפיות, והוא היה בשלבי הירדמות מתקדמים עזבתי את התנוחה הזו, מפחד שאחד ההורים שלו יכסנו ויתפסו אותנו ככה. שכבתי לידו כשאר היד שלי על החזה שלו.

מרגיש את בית החזה עולה ויורד. שומע את נשמותיו הקצובות. רואה אותו כיצור הכי מתוק.

רציתי לנער אותו, לקפוץ עליו, לנשק אותו, אבל לא יכולתי. הוא לומד מחר, אסור היה לי להפריע לו לישון.

לאחר זמן לא ארוך ההרגשה הקוסמית הזו נמוגה. הוא התחיל לסגור עלי ולהקטין את שטח השינה שלי.

הוא כל הזמן זז, משנה את התנוחה שלו. באחת הפעמים הוא פשוט הכניס לי מרפק לפרצוף והמשיך לישון כאילו לא קרה כלום. אז קמתי ועברתי למיטה אחרת.

עכשיו יש לו עוד סיבה לקשור אותו למיטה.

בבוקר אפרודיטה רצתה להעיר אותו בקפיצות, אני אסרתי עליה וניסיתי להעיר אותו בעדינות. כשזה לא עזר כל כך פשוט משכתי אותו עד שהוא התעורר.

הגעתי הביתה חמש ד' לפני שאני הייתי אמור לצאת למכללה.

צנחתי למיטה וריחמתי על בויפרנד שלומד עכשיו.

בצהרים בויפרנד בא אלי. בילינו כשעתיים וחצי וחזרנו הביתה כי הייתי צריך להחליף בגדים.

כשאני סידרתי את השיער, שמעתי אותו מתפוצץ מצחוק מהמתנה שהכנתי לעוגיפלצת.

כשסיימתי לסדר את השיער אספתי את המתנה ואת בויפרנד והלכנו לפגוש את עוגיפלצת והחברים שלה.

כשנפגשנו בויפרנד אמר לה מזלט ונסע הביתה.

אני נסעתי אתם למקס ברנר.

כי הם טיפשים. לא מבין מה אנשים מוצאים במקום הזה חוץ מרעב ותחושת צמא איומה אחרי קילו שוקולד.

אבל היה נחמד. וממש נהנתי.

ואני מקווה שהיא אהבה את המתנה שלי, כי אני ממש אהבתי את המתנה שלה.

והייתי מרחיב אבל אני עייף.

מחר אני אצל פום פום, אמסור לה ד"ש מכם.

ישמרכם סנטה