היתרונות במלחמה עצמית הן שאתה מכיר את היריב ויכול לצפות כל מהלך שלו.
אם הייתי יושב מול עצמי ומשחק שח מט, הייתי מפסיד כי אני לא מכיר את המשחק,
לעומת זאת, אם הייתי נלחמתי בטקטיקות שלי ברומ טוטאל וואר, קרוב לוודאי שהאימפריה הרומית הייתה במלחמת אזרחים הרבה יותר ארוכה מאשר המלחמה הקצרה של פומפיוס וקיסר.
אני מכיר את עצמי, אני מכיר את המהלכים, התוכניות, נקודות התורפה והנקודות החזקות.
בשל זאת אני יכול לצפות מראש את סוף המלחמה.
אני אנצח.
ואפסיד.
אני לא אפגע בעצמי ישירות, אלא בבויפרנד ובאנשים אחרים אשר יקרים בי.
אני אשתמש בקרובים שלי כדי לפגוע בעצמי, לגרום סבל לעצמי.
ישבתי אתמול בשיעור מיכון והצגתי לעצמי את התוכנית. מושלמת, מרהיבה, כזאת שאני יכול לה.
מלאת זדון ואימה, מגעיל, חריפה, חדה.
כשסיימתי לטוות את הכל הבנתי שאין עוד טעם במלחמה. אני אנצח, אני אפסיד.
נהנתי מהספק, מהתוכנית, מהגאונות. פיתויים, מזימות תככים וקשרים.
אני רגוע עכשיו.
אני אחרי ניצחון כביר.
אף לא אבדה אחת. מלחמה מושלמת.
בהמשך השיעור חשבתי על בויפרנד, ועל כך שאני לא אגרום לו צער. צחקתי, הסמקתי צחקקתי.
ידידה שישבה לידי הסתובבה אליה ושאלה אותי אם אני ילדה בת חמש.
היום היה לנו מבחן באלקטרוניקה.
מאז שהעיפו אותי מהקורס, והחזירו, אני והמרצה כמו חברים טובים.
אני יודע שהסיבה היחידה שהתחצפתי אליה הייתה העובדה שהיא מייצגת את ההורים שלי. מאז אני מתקיף את הכיתה ולא אותה. הכיתה לא מבינה את זה, היא חושבת שנפלתי על הראש או משהו.
בנוגע למבחן, תודה לאל שיש מועד ב'.
אבל כמו שבויפרנד אמר- "אני מכיר אותך, אתה סתם נלחץ."
כשסיימתי את הבחינה לקחתי את אחותי והלכתי לקנות מכנסיים ועוד זוג נעליים.
פגשתי ידידה שעובדת בחנות וכשהסברנו לה מה אנחנו עושים שם היא צחקה עלי שאני כמו נקבה, בעת משבר עושה תרפיה בקניות.
כשיצאנו מהחנות אחותי שאלה אותי כמה זוגות נעליים יש לי כבר, עניתי שיש לי מעל 10 זוגות.
היא צחקה עלי ובהמשך השיחה פלטה שאני התבגרתי, עכשיו אני נערה ולא ילדה.
היום זה "יום ההומו שחש את עצמו זכר, ברוב נקביותו, הלאומי" או משהו?!
מחר לי ולבויפרנד יש חודשיים.
את הערב אבלה עם אכילס.
לצאת לכבוד החודשיים עם האקס.
צחוק הגורל, טמטום האדם.
אבל האמת שלו, פשוט לבויפרנד אין זמן אלי (...?!).
נפגשנו היום במקום, וחגגנו.
יש לו מנהג לחבק ולנשק אותי כשכל העולם צופה בנו. כשאין קהל, הוא לא כזה נלהב.
מזל שהוא ענק ומפחיד, אם לא כבר מזמן היו מרביצים לנו.
כשאכלנו ראינו בחור יפה. חתיך. חמוד. הומו, לבטח. כששאלתי את בויפרנד אם הוא שם לב אליו, הוא אמר שכן. התחילו להלל את הבחור כשלבסוף הגענו למסקנה שהוא דומה לארס.
אמרתי לבויפרנד שאם נעשה שלישיה, אז נבחר בארס.
בויפרנד תקע בי מבט של "קודם תעשה אותי, ואז תצרף אחרים"
אבל ייקח לזה זמן. נגיד... מתי המשיח מגיע?
אני חולה. נכנעתי.
אני אקבע מחר תור לרופא.
אני משתעל למוות.
ואני רוצה אמבטיה חמה, ארוכה. ואחריה מסאג'.
מישהו מתנדב לעשות לי?
בויפרנד חזק מדי.
אגב, גם אותכם מעצבנת העובדה שהאמבטיה אף פעם לא מספיק גדולה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy