בשישי נהנתי משינה ארוכה וממושכת כחגיגה לאור שינוי המערכת שלי. הרגשה נפלאה זו נקטעה באכזריות ע"י מכרה שלי. צוהלת ושמחה התקשרה לשאול אותי לתוכניות לערב.

בהתחלה לא הבנתי, אבל לבסוף קלטתי.

מעגל החברים שלי הורחב, והיא נכנסה אליו.

כשהשיחה הסתיימה זרקתי את הפלאפון על המיטה ויצרתי צלב עם האצבעות.

"ויזמיר לא!"

וזה לא שאכפת לי שיש לי יותר חברים ויותר אנשים מוצאים בי עניין, אבל למה דווקא היא? היא ואני היינו ביחד בגן ומאז היחסים בנינו התקררות עד כדי כך שהיא שנאה אותי.

מבחינתי זה היה מצוין. אני מודע לעובדה שהעולם בנוגע אלי מתחלק לשניים, או שאוהבים אותי כי מבינים אותי ולא יכולים בלעדי, או שלא כי לא.

מה עכשיו זאתי קופצת מעל הגדר? מה היא חושבת שזו העדפה מינית, השייכות לחברים שלי?!

אבל יצאנו, כי היא גם החברה הכי טובה של ידידה ממש טובה שלי, והפלא ובפלא קיבלתי את הרושם שהיא דלוקה עלי.

למה?

זה לא שאני לא מזלזל, זה שאני לא שווה הרבה. בויפרנד אהבל. גם הרבה אחרים. כלומר כן נו אני נחמד וחמוד ומצחיק ומגניב אבל למה דווקא היא הייתה צריכה לעלות על זה? ולמה היא כל הזמן מחבקת ומנשקת אותי?

אני נראה למישהו כמו יצור שאפשר לבוא ולחבק אותו?

ככל שיותר אנשים נמשכים אלי מסיבות שונות כך אני מצטער שאני כבר לא אנטיפת.

זו לא רק היא. אני גם חושב שהידידה הממש טובה שלי גם מרגישה אלי דברים ורוצה אותי.

מה זו האירוניה המפגרת הזו?

מה בנות רודפות אותי? מה, הן לא שמעו? הן תועייבה!

כשהתיישבנו בבית קפה אחד, ישבנו בחוץ ולכן ביקשנו מהמלצר להדליק לנו תנור. התנור כבה שלוש פעמים, ושלוש פעמים ביקשתי ממנו להדליק אותו. כשהוא הגיע בפעם הרביעית הצעתי לו עזרה: "אולי הגז נגמר?"

הוא ענה בשלילה ושאל אם במקרה בעטנו בעוצמה בתנור.

אני: "נשמנו לידו"

מלצר: "שנון משהו"

אני: "-"

החזקתי את עצמי. עמד לי על קצה הלשון אבל לא אמרתי. אני גאה בעצמי, אני מתבגר. לא אמרתי לו "לפחות אני לא מלצר". אני חושב שאני נהפך לרכרוכי ונחמד. פויה.

כשכבר היה חמים ונעים אחת הדלוקות עשתה לי מבחן אישיות מטומטם של פרויד או וואט אבר.

יצא שאני חושב שאני מסתיר, קודר, מתאים, אופנתי, אלגנטי, אפל ושונה.

אין לי בעיה עם כל זה, מלבד האי הבנה של ה"מתאים". כלומר מה זה אומר? אולי מתאים את עצמי מינית? ליצור שבא? חחח

החברה חושבת שאני קטלני, שקט, מתגנב ומהיר. גם עם זה אין לי בעיה, אבל.. אני? שקט? שימו אותי ב'אני אגדה' ואז נראה.

בנוגע לסקס, אני אוהב אותו שקט, איטי, מהפנט, מנצנץ ומצחיק. עכשיו, כולם יודעים שחוויות המין הראשונות שלי עם בנים היו באמת מצחיקות מכל בחינה, אבל זה לא באמת אומר שכל חוויה של סקס חייבת להיות מצחיקה, נכון? כי כשאני אהיה בן 100 אני לא חושב שיהיה לי מספיק דם גם לזה וגם בשביל לצחוק.

ושמתם לב? אני באמת זקן. בתיאוריה אני עושה סקס כמו זקן. טוב, לפחות יש ניסיון.

בנוגע למוות, אין לי בעיה אתו. אני לא מפחד ממנו, אני חושב שהוא טהור, הוא יביא שקט אולי קצת שמחה הוא מבודד והוא גם ילדותי.

לא הבנתי את הקשר של הילדותי עד שידידה שלי אמרה : "נו באמת, מי לא יכול לראות פה את דאם דאם ניגש לאדם שהולך להתאבד ואומר לו 'וואו, ממש בוגר מצדך' "? אף אחד לא יירט את ההנחה. אני גם לא.

זה באמת ילדותי.

לעומתי, שאני מרתק ועמוק כמו הנילוס, היה את ההומו שבחבורה. פעם הוא היה חבר שלי אבל אז הגעתי לתובנה שהוא דופק אותי יותר מדי (ממש, אבל ממש לא מינית. בעע) ושהוא בכלליות לא יאה לי. אז הפסקתי להסתובב אתו.

כמובן שזה היה ממזמן כשהייתי בחטיבה כך שזו לא הייתה החלטה בוגרת משהו. "הוא דפק אותי בעבודה בהיסטוריה אז אני לא מדבר אתו יותר לעולם!". מעולם לא התחרטתי על כך.

הוא כתב שהוא חושב שהוא ריק ועצוב. אני לא מבטל זאת. אני באמת חושב ככה עליו.

החברה רואה בו נקמן, אוהב, ודברים מנצנצים. אני לא יודע עד כמה נקמן הוא יכול להיות, אבל בואו נגיד שזה לא יהיה כזה מסובך, בכל זאת, הוא לא הסכין הכי חדה במטבח. אוהב, הוא בטוח אוהב משהו. דברים מנצנצים, סתם כי הוא הומו.

בנוגע לסקס, הוא זורם. ואני מניח שזו הסיבה היחידה שהיצור הזה לא בתול. והוא גם מתלהב מזה, אני לא מבין למה זה אמור להזיז לי. אפשר לחשוב שאין אנשים בעולם שמוכנים לעשות הכל בשביל סקס, כשבמיוחד לא אכפת להם איך האדם נראה כל עוד הם מסופקים.

הוא מפחד מהמוות.

בכלליות הוא סיפור עצוב.

אבל כל זה גרם לי לחשוב על כל הדברים שהביאו אותי להגיע למצב הזה. במיוחד על המוות, ובמיוחד על אי הפחד שלי אליו והקבלה שלו. כי כולם מתים, אני פשוט אעשה את זה בסטייל.

בסוף חבורת הבנות החליטה שהיא באה אלי בשישי הזה כדי לראות את המסור 4.

את רוב הבנות מה שמעניין זה לראות אותי צורח וצווח ולאו דווקא הסרט. אבל יש לי פוך והוא מסתיר טוב טוב כך שיהיה בסדר. אני חושב.

הן הולכות לצחוק עלי כי אני מפחד מסרטי אימה ודם L