היום לפני שנה כתבתי את הפוסט הראשון שלי.

בהתחלה לא הבנתי מה אני רוצה מהבלוג הזה, אבל לאורך הזמן מקומו בחיים שלי נהיה יותר משמעותי ובזכותו ובערתו הבנתי את עצמי יותר. אני יודע שהוא עזר לי, מכל בחינה אפשרית שרציתי.

כשפתחתי את הבלוג היו לי שתי מטרות ברורות, רק שלא ידעתי איך ליישם אותן.

עכשיו, כשנה לאחר מכן, אני שם לב שמזמן השגתי את מטרותיי.

אולי הבנתי שאני לא כותב טוב במיוחד, אבל כן גיליתי שיש משהו בכתיבה שלי שיכול למשוך אליו אנשים.

למרות שאני כותב כבר שנה, יש לחלק את הבלוג שלי לשתי תקופות. התקופה הראשונית, מהותית, משמעותית שבה הילכתי בגאיות של צללים פחדים חרדות ומלחמות כמעט ללא אדם,

ותור הזהב. דבר קיומי לדאם דאם. אני לא בטוח עד כמה אנשים מכירים אותי לפני שהפכתי לדאם דאם. כמה באמת זוכרים את מי שאני הייתי לפני שעשו לי אאוטינג?

אני אפילו לא בטוח שאני זוכר.

ואני יודע שבכל זאת חייו של דאם דאם לא היו שייט בנהרות הטוב אבל זה עדיין לא מתקרב למה שהיה לפני.

אקזיסטנס.

זה נשמע זר ומנוכר.

אני לא בטוח שניתן לראות את אקזיסטנס בדאם דאם אף על פי שאנחנו אותו האדם.

השתנתי לחלוטין. אני אוהב את השינויים. את רובם.

מאדם שאוהב להיות אנטיפת הפכתי למגנט אנשים. אני אוהב את השינוי שחל בי. את רובו.

אני לא מחבב במיוחד את העובדה שאני אנורקס בולמי, שהייתי, אבל מלבד זאת אני לא רואה כל דבר פסול.

אתמול אתום שאל אותי מה הייתי משנה בי.

חשבתי על זה. עמוקות. ניתחתי, שיערתי, חשבתי, השוואתי והגעתי למסקנה המתבקשת- גובה.

מלבד זה שאני 1.70 אין לי שום בעיה עם עצמי.

מעולם לא הייתה לי בעיה עם האישיות שלי, תמיד ידעתי שאני יכול לסחוף אתי אנשים. השנה זה פשוט פרץ גבולות.

המראה שלי.... אני סוג של השלמתי. יחסית, בכל זאת כיסחתי לעצמי את הצורה בנוגע לזה.

אבל אין לי בעיה עם זה שיש לי משקפיים. הפנים שלי מותאמות לכך שמשקפיים יהפכו אותי לנאה יותר.

אני גם לא יכול לדמיין את עצמי בלי נמשים, לא משנה עד כמה שהייתי רוצה שהם יעלמו.

אני מתחיל להגיע לתובנה שאני אוהב את עצמי.

בתור אקזיסטנס לעולם לא יכולתי.

ואם לא להתרכז רק בעצמי, יש את בויפרנד. שהוא אחד הדברים היותר טובים שאי פעם קרו לי.

אני אפילו חושב שהוא עדיף מסנטה, בחי ישראל.

אני לא יכול להצביע על הרגע המדויק שבו התאהבתי בו. אני גם לא יכול להצביע על הרגע המדויק שבו הפסקתי להיות קיום והפכתי לבעל חיים, על כל מותרותיו.

מיותר לציין שזה בזכות האלים. לא משנה עד כמה אני הייתי משנה בפני עצמי, אם לא היה גורם חיצוני אני לא חושב שאי פעם הייתי מגיע לאן שאני קיום.

אני אוהב כל אל ואל. טוב, מלבד אכילס שהוא עשה דבר שלא יעשה.

אני מאושר. באמת שאני מאושר.

וזה לא כמו אז, לפני כשנה, שהאושר שלי היה רגעי ונבע אך ורק מריכוזים לא מאוזנים של סירטונין.

אתמול מלאו לנו ארבעה חודשים והעיניים שלי עדיין מנצנצות כשהן רואות אותו.

I love you

בדר"כ הייתי אומר 'הלוואי שסנטה ימלא את כל בקשותיך' אבל יש לי כל מה שחפץ לבי.

עכשיו רק שיהיה גם מה שחפץ זייני -.-

:P

ישמרכם סנטה!

---