יושבים מולי ארבעה מהם, מבוגרים וחכמים. על חלקם קסמי השיבה נבטים.

עומד מולם ומרגיש בור. חש את הלחץ מקיף אותי, את עגלי הזיעה יורדים בשיפולי מצחי, את פעימת הדופק בכל נים ונים בגופי, צמרמרות עוברות ולא נותנות לי לעמוד מולם נינוח.

ישובים הם מעלי, בגובה אינסופי, אף על פי שאני בעומדי גבוה מהם.

המבוגר ביותר מוריד את משקפיו ומשפשף את עיניו מעייפות. מחזיר אותן למקומן ומדפדף ברשומות שנחו מולו.

"תתחיל"

חש איך לשוני נדבקת לחיכי, את גרוני יבש וחש את עצמי נופל לבור אינסופי.

אני: "מאיפה?"

המבוגר: "עדיף מההתחלה."
אני: "ההתחלה ההתחלה?"

הימני לראש השולחן: "לרוב שם הכל מתחיל"

נושם עומק.

אני: "אוקי. אז כך,

      "בהתחלה היו יסודות טהורים שפעלו עליהם לחצים אדירים. לאחר מכן היה בום גדל אשר לימים נקרא 'המפץ הגדול' ובגללו אני פה מולכם עם הרובוט שלי."

המבוגר: OO

הימני לו: Oo

השמאלי לו: -.-

הצעיר מבניהם: מרים גבה.

אני: -.-"

וזו אכן התחלה. של הכישלון הכי גדול בחיים שלי, בערך. הרובוט אינו רובוט, הם אינם מרוצים ממנו, אין לו שום פואנטה ואין אף רעיון שיכול לעמוד מאחוריו.

הבעיה, שאני יודע זאת. הבעיה, שאין לי פיתרון לכך,

הבעיה שלא תהיה לי דיפלומה.

לזכותי יאמר שאני יודע להציג טוב, אף על פי שאני כמעט ומתעלף מרוב לחץ. לרעתי יאמר שכמעט ואין לי מה להציג.

חזרתי לעצמי.

זה מוזר. הייתי רגיל להיות בתחושה של דיכאון תמידי ורק לפעמים ליהנות מגיחות של הנאה.

אתמול התברר לי שזה השתנה ב180°.

אני מוצב במצב מתמיד של אושר, כשלפעמים יש לי גיחות לשחור.

אני כבר לא מרגיש רע עם עצמי או על עצמי. כי אני כן שווה משהו. וגם אם אני לא היצור הכי יפה עלי אדמות, יש בי דברים שבאחרים אין. יש בי דברים שמושכים. לא הכול חג סביב יופי.

ובכלל יש אנשים שאומרים שאני יפה.

וכמו שוודי אלן אמר: "כמובן, אני רוצה אותך בגלל הגוף שלך. מח יש לי משלי."

בא לי פנקייק! מאתמול. לא יודע למה. פשוט בא לי. כי אני לא שמן ואני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שאכלתי כזה, וזה אמור להיות משהו טוב.

ומסכנה ברי. למה השכנה הכלבה לא מביאה לה את המתכון לפאי?!

ונזכרתי. כשעמדתי מולם, הדבר הראשון שעשיתי לפני שנכנסתי ללחץ היה להיתקע ברובוט אחר וליפול על הרצפה.

מי הבנזונה שהניח שם רובוט?!

זה רק אני או שיש עוד אנשים שמתלהבים מבית טיודור שעומד לעלות?

אליזבת' מותק, אבא שלך היה משיגענא. אבל אני מניח שהיא ידעה, בכל זאת הוא הוציא להורג את אמא שלה.

ויש לו קטע עם השם קתרין וג'ן.

ולסיום

פיס אאוט,

ישמרכם סנטה,

I ROCK,

שלחו לי פנקייקס!

אה כן,

אני אוהב אותך המון המונים והלוואי שהפיות ימצאו לרופא השיניים שלך מח לפני הפעם הבאה שאתה בא אליו L