ואני בסדר לכל מי שתוהה.

מתברר שעדיין יש לי גישה למחשב.

אבל זה בגלל שאני רוב הזמן במכללה, לומד להצגת הפרויקט.

אני כל הזמן לחוץ ואני בטוח שאני אכשל.

חבל, זה סתם מעצבן.

אני כבר לא יודע אם אני מרגיש.

אני יודע שהרגשתי יותר מדי, אז.

אני לא יודע מתי זה בדיוק קרה אבל עכשיו אני שם לב שאני נשאר ללא תגובה.

לא משנה לי מה קורה לי.

אפילו ברמה הקטנה של תלונות לעצמי. לא אכפת לי.

אין לי חשק לנסות ולהרגיש.

ובשביל מה להרגיש?

מה שהכי מפריע לי זאת העובדה שנותקתי מהעולם.

עכשיו אין לי קשר עם העולם החיצון.

אפילו עם בויפרנד אני כבר לא מדבר כמו שדברנו. אני מתגעגע אליו.

וכשזה נוגע לו אין לי שום צל ספק, אותו אני אוהב. אני לא צריך לתהות לעצמי אם לחוש בנוגע אליו זה שווה את זה או לא, מהפחד של אכזבה. אני יודע שכן.

לא ראיתי אותו הרבה זמן.

אני לא אראה אותו הרבה זמן.

אני לא יודע מתי בכלל אני אראה אותו שוב, למרות שקבענו.

כשעכשיו אני חושב על זה, יש לנו עוד שבועיים חצי שנה ושכחתי מזה. אני לא יודע מה לעשות.

אין לי כסף לקנות לו משהו.

אין לי כסף לקחת אותו למסעדה.

אני לא יודע אם בכלל נוכל לבלות לילה יחד לכבוד המאורע.

אני לא יודע אם בכלל יש לי כסף לנסוע לראות אותו כי כרגע אין לי.

אני מתנתק ממנו. לא בכוונה כמובן, אבל זה קורה. אני מתרחק כי אני מתרחק מעצמי.

אני חושש שאני חוסם אותו ממני. למרות שגם הוא חסום.

איך הוא יכול לדרוש ממני להיות פתוח אתו כשהוא עצמו לא נותן לעצמו להיות פתוח אתי?

איך אני יכול לדרוש ממנו להיות פתוח אתי כשאני יודע שהוא עבר את מה שאני עברתי ולכן הוא אטום?

אני יודע שאני היצור הכי קרוב אליו, אבל אולי...

אולי זה לא מספיק בשבילי?

זו דרישה כל כך עצומה מהבן זוג שלי? שיהיה פתוח אתי?

ככל שאני חושב על זה, כך אני מבין עד כמה הוא חסם אותי. כשהוא אמר שהוא בסדר כשהוא לא היה, כשהוא מנע ממני להגיע אליו כשהוא היה במצב רע.

זה לא נגדי אלא נגדו. הוא כבר ניסה להסתמך על אחרים וזה התפוצץ לו בפרצוף. עכשיו הוא עושה הכול לבד.

זה רק אני או שכך מתנהג אדם בודד?

הוא בודד?

אני גורם לו להרגיש בודד?

או שאני סתם שוב מכניס את עצמי לתסבוכות שאני לא אמור להיכנס?

אולי זה בכלל לא קשור אלי?

אני שונא להיות רחוק ממנו.

כשאני רחוק אני מפקפק.

לא באהבה שלי כלפיו, ביחסים שלנו. עד כמה הם באמת עמוקים ומרגישים נכון.

אנחנו יכולים לשבת ולדבר עלי לילות שלמים. ומה עליו?

היה אפשר לחשוב שאם אני כל כך לחוץ ויש לי מלא דברים לעשות ואני אהיה עסוק לא יהיה לי זמן לתהות על דברים אחרים, נכון?

אז לא.

חבל.

התאהבתי שוב בטקסטים באנגלית.