"מה אתה מאושר?"

שוב אבא.

אבל לא היה לי מה להגיד.

מה כבר אני יכול להגיד?

שאני מאוהב?

הוא יבין בכלל? הוא זוכר מה זה?

אני לא חושב שישנה אהבה בין ההורים שלי, מזמן לא.

אני פשוט לא מבין למה הם ממשיכים להיות יחד,

מה לעזאזל מונע מהם גירושים?

אושר הילדים שלהם?

איזה אושר?

לילות רבים מדי חלמתי על הרגע שהם יתגרשו על מנת שאני אצטרך להתמודד רק עם הורה אחד.

אני יודע שזה לעולם לא יגיע, ולמען האמת זה לא ממש משנה לי. אני לא אשמור אתם על קשר זמן רב. כל עוד הקשר שלנו יכול להועיל לי אני אמשיך. מתישהו אני אחליט שכבר אין לי מה לחפש ואני אלך.

אני לא חושב שאני אשאר ואחשוב איך זה ישפיע עליהם.

אני אקים לעצמי משפחה חדשה.

עד כמה שזה אבסורדי, משפחה זה אחד הדברים הכי חשובים לי.

אני כבר לא דואג בנוגע לבחינה על הפרויקט. מחר אני אהיה עם בויפרנד.

אני לא יכול שלא להיות מאושר.

הרבה זמן לא ראינו את אחד השני, לרוב בגלל ההורים שלי. עכשיו אני לא מוכן לוותר על ההזדמנות הזו.

אני יודע איזו הרגשה הוא נותן לי וזו הרגשה של ביטחון ואהבה.

מה שאין לי בבית.

כל רגע אתו הוא קסם בפני עצמו. אי אפשר לנסות ולוותר על זה, מי רוצה בכלל?

להסתחרר עם מנגינה בלתי פוסקת בלב ולדעת שהרצון הכי חזק שלי כרגע זה למצוא פונפונים ולהתחיל לקפץ.

במצבים כאלה אני כמעט ויכול לחוש את שפתיו על שלי, להרגיש איך זרועותיי כרוכות סביב עורפו, את ידיו החמות עוטפות אותי ומצמידות אותנו להרכב אחד, מושלם ומרהיב.

להגיד שהוא החצי השני שלי אני לא יכול, כי כל אדם הוא בשביל עצמו.

מה שכן, השילוב שלנו גורם לי לעשות דברים מופלאים ומוציא את הטוב ביותר שבי.

כמו כדור גלידה ועוגה. כל אחד מתוק בפני עצמו, אבל השילוב בניהם הוא זה שהופך אותם לכאלה טובים.

שוב יש לי את הצמרמורות אשר עולות במעלה גבי.

ההתרגשות.

בחגיגות העצמאות יש לנו חצי שנה.

החגיגות, בשבילנו.

אני אוהב אותך

נ.ב

לבת שלנו כן יקראו אנבל ולא אכפת לי מה אתה אומר!