"למה אתה לובש לבן?"
"כדי שלא יראו אם אני אמצוץ להם אחרי הבחינה."
כשאני חושב על זה, הפעם האחרונה שלבשתי לבן הייתה כשהייתי קטן, וגם אז זה היה החיתול.
אבל מה לא עושים בשביל פרזנטציה?
אז היא הלכה בסדר. סוג של.
ערס: "אנחנו בנינו רובוט אוטונומי-"
בוחן: "מה זה אוטונומי?"
ערס: "..."
בוחן: "אוטונומי, כמו למשל שנותנים לחבל ארץ מסוים אוטונומיה, או כמו פה אם יתנו לפלשתינאים."
ערס: "אפשר בבקשה לענות אחרי המצגת? תודה."
ומזל שהבוחנים נהנו בחיוב, כי מה לעשות, הערס טמבל.
סידרנו את זה כך שאת רוב החומר אני והדוס נעביר לבוחנים, והערס רק את ההתחלה.
כשהדוס החליף את הערס בהצגת הפרויקט ניגשתי לערס, לקחתי אותו לאחור והסברתי לו מה זה רובוט אוטונומי.
מרכז הפרויקטים שלנו הפסיק את ההצגה וביקש מאתנו לא להפריע.
חציל מטומטם.
כשהגיע תורי להציג אז הצגתי בצורה מרהיבה. לא הייתי לחוץ כמו שחשבתי שאני אהיה ודיברתי ברור.
חבל רק ששכחתי לנשום ואחד הבוחנים נאלץ לבקש ממני להפסיק מאחר והוא לא אוהב לראות אנשים מכחילים מולו.
כשסיימנו הם שאלו את הערס מה זה רובוט אוטונומי, הוא קרטע. אני הרחבתי.
כששאלו את הערס שאלה, הוא ענה. אני הרחבתי.
זרקו שאלה לאוויר, אני עניתי.
חכתי בציפייה שישאלו אותי שאלה, לא עשו זאת.
הלוואי וסנטה ידרוס את החראות האלה!
ישבתי כמעט יומיים ולמדתי.
יומיים!
ואני לא סובל ללמוד יותר משעה למשך 12 שנות לימוד!
תרגמתי 100 עמ' באנגלית, כדי שהדוס גם יבין.
ולא שאלו אותי כלום!
אז הם חושבים שאני שולט בהכול ולכן הם לא שואלים אותי.
מזיז לי ממש.
למדתי? שיראו שלמדתי.
סוף סוף אני לומד משהו ואז בכלל לא רואים את זה?!
גמכן חיים.
כשהם כמעט וסיימנו את השאלות שלהם, אחד הבוחנים הרים את הספר היפהפה שכתבתי על הפרויקט, והריץ את הדפים.
"לא חבל על יערות הגשם?"
ביץ', מות.
אבל סיימתי. זהו זה.
אין יותר לימודים.
איזו תחושה מוזרה.
תמיד היה לי מה ללמד.
אה רגע, קדצ.
ניחא.
יש לי 3 ימים להמציא מתנה לבויפרנד לחצי שנה, ולרקום לה עור וגידים.
יש לי רעיון כללי.
אני ממש אוהב אותו. אבל ממש ממש.
אתמול נסעתי אליו. והוא כל כך חמוד וכל כך יפה ואני כל כך גיי מאוהב שמוציא עכשיו פונפונים ומתחיל לנפנף בהם.
סתם.
מה שכן, כשאני כותב עליו אז אני חושב על פרפרים.
יותר בגלל התחושה הזו מהבטן מאשר שאני פאקצה.
אני לא פאקצה.
אני מאוהב.
אני אוהב להיות מאוהב.
זה כל כך כיף.
בא לי לרקוד.
אני לא מאמין שאני מוכר את האמונות שלי, אני הולך לעשות בדיוק את ההפך מהן. אני הולך לעשות במודה משהו שמזמן החלטתי שאני לעולם לא אעשה אותו מאחר והוא נוגד את הקיום שלי.
אני הולך לעשות ספורט.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy