הייתי אמור להספיק הסופש הזה מלא דברים, לראות מלא אנשים, לא לנח לרגע ולעשות כביסה.
במציאות אני ישן בערך כל הזמן.
זה נוראי.
לא רק שהצבא לקח ממני את השבוע, הוא גם גורם לי לישון כשאני לא בו.
לא הספקתי לראות את אסקלפיוס והוא טס היום לאיטליה ללמוד רפואה.
לא הספקתי להחליף מילה עם כרונוס.
לא הספקתי ללכת לסבתא.
לא הספקתי לראות את החברים שלי.
אבל הכי נורא,
לא הספקתי ללכת לבנק בגלל שההסעה אחרה והבנק נסגר.
לא הספקתי להוציא מסמכים נחוצים לחייל הבודד שלי, וכרגע אין לי מה לעשות.
אני מתכוון לכתוב להם מכתב ולהתחנן שיתנו לי עוד זמן להגיש להם את המסמכים כי אם לא, אז אוטומטית הדיון עלי ייפול.
הפחד הכי גדול שלי היה ביקור הבית, בגלל הפחד ממה שההורים יעשו לי אח"כ. הוא היה ביום שלישי, כשאני הייתי בצבא. אמא לא אמרה לי כלום, היא לא ממש הזכירה אותו. אולי סוף סוף היא מתביישת, או משהו כזה. אבל זה לא משנה. כל עוד אני לא סובל מכך אני שמח.
אפילו אם אני לא אקבל חייל בודד, העיקר הכוונה. אבל לכל הפחות אני רוצה לנסות.
לא הייתי מספיק זמן עם בויפרנד ואני מתחיל לחשוב שהיחסים שלנו הולכים לכיוון שאני לא רוצה. הוא לא רואה את זה כך, כי הם כאן מלאים ומספקים ואנחנו אוהבים אחד את השני אבל אני ממש לא רוצה להגיע למצב שאני רואה אותו רק מס' שעות מצומצם כל סופ"ש ואין מספיק זמן לשום מחווה רומנטית כזו או אחרת.
אני יודע שאני אמור להתחיל להיכנס ל"שביזות" או משהו כזה כי אני חוזר לצבא.
במקום זאת כולי התרגשות וציפייה כי למרות הכל, אני ממש נהנה שם. בדיעבד.
אני לא מאמין שאני מתגעגע למקום שאפילו השלטים מצווים עלי דברים,
"ההליכה על המדרכה בלבד,
בפקודה!"
אוי לא, ומה השלט יעשה כשאני לא אלך על המדרכה? O:
אוף. אני צריך לארגן את התיק.
ואני צריך להפסיק לאכול שם כי אני מפחד שאני אשמין למרות שרזיתי השבוע.
מה שמזכיר לי שפעם אחת אמרתי להומו שבכיתה שלי "וואו איך גלדה לך הבטן" והוא התחיל להתחרפן חחחחח
אני מאמין שהוא אנורקס.
היה עוד קטע מצחיק שלא כתבתי בפוסט הקודם כי לא היה מקום.
באחד הלילות זה שישן במיטה לידי העיר אותי רק על מנת לשאול אותי מה השעה כי איכשהו הם הגיעו למסקנה שאני הביג בן.
אמרתי לו שחמש בבוקר והוא התחיל להתארגן. אני חזרתי לישון. היה 2 בלילה.
וכמו שטוב טוב הגמד אומר,
שין צ'אן אנשושים,
נתראה סופש הבא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy