בחמישי, בדיוק לאחר שפרסמתי את הפוסט אבא בא ואמר לי שהוא יוצא. בהיתי בו בתמיהה ואמרתי לו "אתה מודע לכך שאני תופס אתכם טרמפ לכרונוס, נכון?"

"אז רד מטה", אמר וירד.

נשארתי ישוב על הכיסא כשאני בשוק. כמו שכתבתי, הייתה אמורה להישאר בערך שעת חלון עד שהיינו אמורים לצאת, ועכשיו היא נעלמה כלא הייתה. לא היה לי שום דבר מוכן. בפאניקה התחלתי לדחוס לתיק שלי כל מה שאני חושב שאני צריך, כשאחד הדברים שרצתי מעלה לאחר ששכחתי אותו היה קרם השיער שלי.

זה בערך הדבר הכי מטופש שיכולתי לעשות מאחר ובבוקר למחרת בויפרנד היה אמור לספר אותי כדי שהרס"פ לא יספר אותי על מינוס 13.

נתקענו בפקקים בדרך אבל לבסוף, לאחר נסיעה הליכה ועוד הליכה הגעתי לביתו של כרונוס.

העיצוב של ביתו משדר יוקרה, גם האנשים שחיים בו. תמיד אמרו לי שכרונוס הוא אחד מהאנשים האלה שישנם רבים שחושקים בו. אבל זה לא רק הוא. אחותו הקטנה גבוהה בלונדינית ויפהפיה שנראת שכאילו הרגע יצאה מתוך פנטזיה של צייר מוכשר. היא בקלות יכולה להיות דוגמנית.

כשתהיתי לעצמי מהאין היופי והגנים המשובחים האלו הגיעו ראיתי את אמו. גבוהה, משניהם נראה לי. ניצבה מולי זקופת קומה עם שיער מרהיב. יש לה נוכחות אריסטוקרטית.

אחרי שהוא הכיר לי את ביתו, הלכנו לבויפרנד. השתקמנו אצלו בסלון כשאנו מחובקים וכרונוס לידנו, רדום.

תהיתי לעצמי בקול האם להעיר אותו, או לא. בסוף הערתי, אבל הוא סרב לעזוב מאחר והוא לא רוצה להפריד ביני לבין בויפרנד. מטופש. הוא עייף, אני ישן אצלו, לכל הפחות אני יכול לעזוב את החבר שלי שאני הולך לראות למחרת בין כה ולשוב אתו חזרה לביתו. אבל לא.

כמעט בחצות יצאנו מבויפרנד וחזרנו לביתו של כרונוס. הוא ניסה להעמיס אותי באוכל לפני השינה, אבל סרבתי כי הייתי שבע ממשמש. בבוקר צפינו בסרט מוזר של מונטי פייטון. הדבר היחידי שקישר בין המציאות לתסריט היה הכסף שאנשים שילמו על מנת לראות את הסרט.

לאחר מכן יצאנו לפגוש את בויפרנד, והוא סיפר אותי. גזז אותי לגמרי. הייתי רוצה להגיד שהרגשתי בטוח תחת זרועותיו, אבל הוא אהב להזכיר לי שזו הפעם הראשונה שהוא  מספר מישהו.

התוצר הסופי היא כמובן העובדה שאני אידיוט על זה שהבאתי קרם שיער לשיער הקצוץ שיש לי עכשיו. מילא. אמרו לי שזה יפה לי.

אחרי ששטפתי את עצמי יצאנו לכיוון מצעד הגאווה. באוטובוס פגשנו שתי פאקצות ששאלו אותנו אם אנחנו יודעים איפה צריך לרדת בשביל המצעד. כרונוס הסביר להן. הן לא הבינו. הסביר שוב. תקעו בו מבט של שה תמים שלא מבין שעוד שניה הולכים להפוך אותו לטלה רך בתור ארוחת הצהרים של כרונוס.

לבסוף, כרונוס אמר להן שהן צריכות לרדת אתנו. כשהן שאלו אם אנחנו הולכים כרונוס אמר ישירות "כן!" אני ישירות עניתי "לא!".

הגענו למקום ההתכנסות. רק לי זה נראה אירוני לאסוף את כל הקהילה בפארק לכלבים?

סתם, יש שם אחלה של בניין חדש, היפ היפ הוריי.

היו שם הומואים. ולסביות. ודברים לא מוסברים. אחרי שניה אמרתי שזה נחמד. באנו, ראינו, בוא נלך מפה. לא הרגשתי שייך במיוחד, זאת הייתה תחושה מוזרה. אין לי בעיה עם העדפה המינית שלי אבל כנראה כמו שכרונוס אמר אני "ארוניסט לחוץ". כשהתחלנו לצעוד נוצר מצב שאני ובויפרנד לבד כשכרונוס עם חברים שלו. חיפשתי אותו נואשות, רציתי להקיף את עצמי באנשים שאני מכיר וליצור לעצמי מעין שכבת הגנה.

אבל בדיעד, היה נחמד. לא כמו שחשבתי, אני לא יכול להגיד אם אני מרוצה או מאוכזב כי פשוט מעולם לא דמיינתי את זה כך.

אחרי צעידה של שעה אני בויפרנד נטשנו את המצעד ולבסוף נפרדנו גם מעצמנו. הוא שב לביתו ואני נסעתי הרחק לפום פום.

כשהגעתי אליה ישבנו על המחשב עד שהכרחתי אותה להפסיק את הכל וללכת להכין לי משהו לאכול כי הייתי רעב.

ב11 יצאנו ופגשנו את דמטר, אלת האדמה. כמו אמא אדמה חייכנית היא תמיד ודואגת לכולם (היא רצתה להיות תיאמת אבל היא יכולה להיות אלת האדמה בלי לקרוע את עצמי לשתיים לפני). הצטרפו אליה פריה, אלת האהבה והפריון ולוקי, האל המתעתע, הנורדים.

התיישבנו בתחנת אוטובוס כמו חבורת הומלסים ועשינו בונדינג. לאחר מכן לוקי ניסה לצלם את פום פום והיא בתגובה ברחה. רחוק רחוק. כשתפסנו אותה פגשנו אלה נוספת, חפרי, התגלמות השחר המצרית. רק מה, היא הייתה יותר מסטולה מוויטני יוסטון.

לא נורא. יעבור לה. אני מקווה. היא צרחה עלי הרבה.

בסוף נשארנו רק פום פום דמטר לוקי ואני, מתחילים לקפוא בקור. דמטר כהרגלה עשתה לנו בוק. כהרגל נוסף, כולם יצאו כאילו הרגע הפליצו אותם ממיכל גזים רעילים שממיסים את הבפנוכו שלהם.

בדרך חזרה אני ופום המורעבים עצרנו בצהוב לאכול. פום החליטה להשתגע ולקנות סנדוויץ' שבחיים היא לא הייתה קונה. מה חבל, שהסנדוויץ' הזה די הריח כמו גוויה מה שנתן לנו דימיון מקדים למה קורה לאדם שאוכל ממנו. מסכנה. אני אכלתי שניצל. ב4 בבוקר -.-"

משומה, ב8 היא כבר הייתה ערה צופה בטלוויזיה, ניסיתי לראות אתה אבל כמעט ונרדמתי. לאחר מכן היא השמיעה לי מוזיקה כשאני שכוב על המיטה מדמה את עצמי לגוויה.

עכשיו נפל לי האסימון שמחר אני לא בצה"ל. אז במקום לחזור היום הביתה אני נשאר לישון אצל פום פום עוד לילה ומחר נוסע אתה לת"א לפגוש כמה אלים.

יופטידו אכלתי גלידה.

סנטה שמח לכולכם,

שין צ'אן.