אין לי אנרגיה.

לכלום.

לא עסקתי באף ספורט היום, אלא אם כן מחשיבים את הטיפוס למיטה ככזה.

אני לא יודע מה יש לי.

זה ספק תסכול, ספק דיכאון, ספק פחד מהשמנה, ספק אתזגרופביה, ספק חששות מהצבא, ספק אכזבה.

אני חושב שזה ערבוב של הכול. אני לא יכול להצביע על משהו אחד מסוים, שנותן לי את התחושה שאני חש כעת.

אני לא עייף, אך יחד עם זאת אין לי כוח לעשות דבר.

אני לא רעב, אך יחד עם זאת יש לי תאווה לחטיפים.

אני לא צמא, אך יחד עם זאת הגרון שלי צורב.

אני חולה.

אני מצונן.

אני לא מרגיש בשיאי בכלל.

אפילו לנשום נראה לי קשה פתאום.

להעלות את בית החזה, ולהוריד חזרה.

עם כל נשיפה לעצום את העיניים, 'זה עבר'.

נדבקתי לE.S. Posthumus, דרמתי, מתאים לי.

אני רוצה שהחופשה הזו כבר תסתיים.

ההמתנה הזו לגיוס, אירוני ככל שיהיה, הורגת אותי.

אני מעדיף להיות שם.

שם, אין זמן לחשוב.

שם, אין זמן לשטויות.

שם, אתה עסוק כל הזמן.

אני צריך תעסוקה. אני צריך לברוח מהשממה הזו, אני צריך לחוש חי.

פתאום הדברים שאנשים אחרים רואים בהם חיים, גורמים לי להתנער מהם.

המוות יאה לי.

והוא, הוא חמוד. ואוהב ודואג ומנסה לעזור לי.

והוא לא רוצה לחשוב על הצבא, ואני רוצה לחשוב רק על הצבא.

והוא לא רוצה שאני ארגיש רע, ואני מרגיש רק רע.

הוא מתוק.

אני אוהב אותו.

אפילו שאין לי כוח לכלום, כשאני חושב עליו כעת, אני מחייך.

זה מוזר שמצאתי לעצמי שיר שאני רוצה שינגנו בהלוויה שלי?