להגיע מוקדם, ולא רק בגלל שצריך. למצוא את הדרך בין מבוכי האבנים ולעמוד מול זו שלך אשר אליה נשלחת.
לשאוף, ולשחרר לאט את האוויר מהריאות. לאמוד את המעמד, להשוות בין השנים, הגילאים, הדרגות, ולהגזים ולחשוב מה היה קורה אלו.

אלו אני הייתי הטמון שם ולא הוא.
להסתכל לשמיים ולקוות שבשעות הקרובות יהיה שבב צל אשר יוכל להקל ולו במעט בעמידה.
לאסוף זר פרחים, ושוב, ושוב. לאסוף בקבוקי מים ולרענן אותם כל 5 דקות בשביל להקל על החום.
לגשת, ללחוץ, להזדהות ולנסות לנחם מרחוק.
ובשעה שהקשישים מתעקשים לעמוד למרות שרגליהם עקומות ורועדות,

ליישר הגב, לנפח החזה להרים את היד כניצב, כהמשך הגבה.

להצדיע בדממה מתוחה, רועמת ולנסות לא לנוע נוכח הצמרמורות החולפות בגבי.
בפעם החמישית על מדים, ולעולם לא אסרב לכבוד גדול מעין זה.

יהי זכרם ברוך.

מעולם לא אהבתי לרוץ.

אני מניח שכיום זה שאריות נוספות מעברי, מהתבגרותי, מהעובדה ששנים הייתי ילד שמן.

ילדים שמנים לא רצים.

ילדים שמנים לא רוצים שיראו אותם מנסים לרוץ.

ילדים שמנים לא רוצים שיראו אותם מתנשמים, מתנשפים, מזיעים, רוטטים, רועדים, מתאמצים- ובכל זאת מגיעים אחרונים.

לא.

וויתרתי על הרעיון הכביר הזה של הריצה.

משם ללא לעשות ספורט ואפילו לראות בכך סוג של תועבה הדרך הייתה קצרה.

כיום אנשים תמיד מתפלאים כשאני פוצח בריצה ומנצח אותם. כן, אני מהיר.

אנשים מתפלאים אף יותר כשיש להרים משאות כבדים, ואני עושה זאת בלי להניד עפעף. כן, אני חזק במידה שלא רואים.

אנשים יצרו לעצמם דמות עצלה בכל הנוגע אלי. כזו שלא אוהבת/רוצה לעשות ספורט ולהתפאר בשריריה.

אותה דמות צל, אותה מחשבה, אותה תלבושת,

אני מטפח נאמנה.

לעולם יראו בי חלשלוש.

לעולם יתפלאו לחיוב מכוחי אשר יפעל בשעת הצורך.

עדיף לשמור את האמת אצלי, עדיף להשאיר זאת כגורם הפתעה.

לא.

אני לא אוהב לרוץ. אני עושה זאת לעיתים נדירות ביותר.

אני לא מבין.

אני מבולבל.

אני מסוחרר.

אם זו המחשבה שלי, אם זו האידיאולוגיה שלי,

איך לעזאזל החיים שלי רצים בכזו מהירות?

בחודשיים האחרונים חשתי זאת. אמרתי זאת. כתבתי זאת.

דבר רודף דבר רודף גבר.

לא לנח, לא לשקוט.

לרוץ. למהר. להספיק הכל.

לא היה לי זמן לעצור ולחשוב.

הכל תוך כדי תנועה. החלטות מהירות וחדות.

חלקן טובות, חלקן פחות.

אך ממשיכים קדימה, ממשיכים בריצה.

אין יותר קטעים במוחי, ישנם רק מקטעים, הבזקים.

יתכן וזה יותר מדי ומהר מידי.

לעכל?

לא הגעתי לשלב של לקלוט את כל הדברים.

אני רק רץ.

אץ.

ואני כלל לא אוהב לרוץ.

אני אוהב להיחשב איטי וחכם מאשר מהיר ונמהר.

אז מה קורה פה?

שוב אותו מבט.

אותו מבט של הבחור הנעוץ במבטי שלי, בעיניי.

"העיניים שלך כל כך יפות",

ולעולם לא ימאס לי לשמוע על כך.

ולעולם לא אחסום הערה זו,

ולעולם לא אסתייג,

ולעולם לא אתעלם.

לעולם אחייך חיוך מלווה בברק החולף בעיני אשר מטריף אותו.

טובות הן, מושכות, ירוקות. של ילד טוב, של אדם טהור.

אם רק היה יודע מה מסתתר מאחוריהן.

וכשמוריד את עיניו מטה וחולף על אפי נתקל הוא על פי.

בשפתיים העבות, האדומות, וגם עליהם הוא מעיר.

לימדתי את עצמי להפסיק להסמיק בשלב זה.

וכשהערב ממשיך, והוא ממשיך למצוא בי עניין, ואני בו,

האירועים מתחממים.

חושף אני צד אחר בי.

לא כזה נאיבי, לא כזה ביישן, לא כזה מאופק.

אני אוהב לראות את עיניו הנפערות, אני אוהב לשמוע את ההפתעה בקולו.

עם כל מעצוריי, עם כל הסתייגותיי, עם כל מחשבות האדם עלי,

אני שונה.

אני יודע זאת, אך רבים אחרים טועים בחושבם עלי ומייצרים מעין דמות שגויה.

עם מבט משובב אני גורם לו לגנוח בקול רם, למרות שהוא מנסה שלא.

אני מכיר בכוחי. אני מכיר ביכולותיי המיניות. הוא לא, והוא טעה.

גורם ההפתעה רק מלהיב אותי יותר.

לאחר זמן לא רב הוא גומר,

בהתנשמויות כבדות וזיעה הנוצצת על גופו.

אני רק מחייך.

"אתה אגרסיבי".

אני יודע. אני חסר סבלנות בכל הנוגע לכך, כשאני מרגיש בנוח ואני רוצה.

הוא, כמו אחרים, התבלבל בין המציאות לבין מחשבותיו.

פסיביות בשבילי היא רק ורק העדפה מינית במיטה. רק העובדה שאני אוהב לחוש את האקט עצמו.

אני מאמין שכל הומו באשר הוא חייב לחוש זאת ואני כלל לא מבין את אלו שמתרחקים מכך כאילו מאש.

זה כיף. זה השיא. זאת אורגזמה לשמה.

אבל כשהעניינים לא זזים מספיק מהר לפי דעתי,

אז כן. אני לוקח את העניינים לידיי שלי.

אך עייפתי.

עייפתי מחיפושיי, עייפתי מהדייטים, עייפתי.

אני לא מוצא אותו, אותו אדם אשר אוגר בתוכו בגרות אמיתית וכנה המתובלת ברצינות שלולת משחקים המתאפיינת בשנינות, ציניות ועוקצנות. בעלת יכולת הבנה שסגורה על עצמה ורצונותיה.
עטופה יפה באריזה אקטיבית יוזמת.

ולא, הכוונה לא ביופי טהור. יופי זה משהו אשר משתנה מאדם לאדם.

הכוונה באותה אגרסיביות אשר צפונה בי.

יהיה כל כך מקסים אם אמצא אדם כזה.

כי כשאמצא אותו,

אתחתן אתו.

מישהו מתנדב?