פוקח את עיני וצופה בתקרה.

חש את דקירות הצמא בגרוני ומסיט את השמכה מעלי בהנפה אחת.

מתרומם מהמיטה כשרק בוקסר לגופי. לא חדש.

יוצא מן החדר, עובר למטבח, ובדרך חולף דרך הסלון.

מרווה את צמאוני ומרגיע את דקירות גרוני.

שב באותה הדרך וסוקר את הסלון.

שאריות ארוחה מאתמול בערב, רטבי סושי ומקלות כשאחד מהם על הרצפה,

כוסות יין עם משקעים שכבר אינם מבעבעים ובקבוק ריק צמוד אליהם.

בכניסה לחדר רגלי נתקלת בחום, בגד. חולצה. שלו.

עם כל צעד ושעל אני נתקל בעוד פרטי לבוש כאלו ואחרים.

צופה בו.

צופה איך הוא הספיק להתפרש על רוב המיטה, כאחד שאינו רגיל לישון עם אחר.

צופה על קרני האור המעטות אשר מצליחות להגיח מבעד לטריס, על הזויות ורכותן החמימה אשר מדגישה את צבע עורו השחום ואת מתאר גופו.

אני שב לשכב לידו ומנסה בעדינות לפלס לי תנוחה נוחה.

אני שוכב ער וחושב.

זה חדש.

פעם ראשונה שבפגישה ראשונה שכבתי עם מישהו.

ללא כל צל של ספק זה מבטל את הרגשות העגומים שלי בנוגע לכך שלא אוכל להתפשט מול אדם ושאמות לבד.

מתברר שכשאני חש משיכה פיזית ומנטלית אני חש בנח.

אני מכיר שזה היה שונה. בכל זאת, סקס מלא עם בחור אחרי שנתיים וחודשיים.

התחסדות מטופשת או סתם בריחה. אבל זה קרה.

קרה אתו ועם בן זוגי לשעבר.

ודומים הם. שחומים, גבוהים וגדולים.

אבל לא יקרה עם זה כלום.

למה?

הנה מגיע הקטע שאני מת עליו:

תרגיל בכימיה פשוטה:

קחו פסיבי, ועוד פסיבי, ומה תקבלו? לסבית!

באמשלי בחיים שלי לא חוויתי סקס כל כך גרוע. החוסר סקס שלי היה עדיף.

הוא השקיע, ורצה, כי אני שווה את זה (וואל דה), אבל באמת? רציני?

ומה זו הקונסטרוקציה הזו?

בחיים שלי לא נתקלתי במשהו כזה עקום, ואני ממש שמח מכך.

ניסינו כל כך הרבה תנוחות רק בשביל להתאים שהקמה סוטרא היה מחוויר לעומתנו.

וזה לא צלח.

אפילו כשהתעצבנתי והפכתי אותו אז כאב לו.

אתה אמור להיות פסיבי לא?

מתסכל.

אגב, כן. אני פסיבי. למה? כי אני אוהב את זה. יש את ההומואים הלא ברורים הללו שמעולם לא ניסו ולא מתכוונים לנסות לקבל בתחת...

מה הקטע? מה אתם מפגרים? זו כ-ל הפואנטה.

אבל ממש.

זה מזכיר לי את אחת הידידות הטיפשות שלי ששאלה אותי מי הגבר ומי האישה.

אף אחד לא האישה. זה הרעיון הגדול של הומואים.

באחד הדייטים שלי בחור אחד אמר לי שהוא לא מסתכל על היופי אלא מתרכז באופיו של האדם.

אז כן, אני בטוח שהוא התחיל אתי בגלל שיש לי אופי שמקרין החוצה (ובאותה מידה קראו לי טרמפלדור),

ולא הבנתי. הוא כאילו אמר לי שאני מכוער?

מתברר שלא משנה כמה ביטחון עצמי יהיה לך,

מספיק בחור אחד שיבריז לך מדייט בשביל למוטט אותך.

אפשר בבקשה לצאת עם מישהו נורמלי?

פליז?

לפני זמן מה פורסם בYNET כי נשים חונות יותר טוב מגברים.

סבבה.

אבל אולי כדאי שהן ילמדו לנהוג לפני...?

מתוך ספר שאני כותב:

בחור בדרך לפגוש בחורה.

בחורה: "אוי, באמת שם אתה נמצא? אתה לא רוצה לחכות לי? זה איזה... 200 מטר!"

בחור:"...

...

...

באיזה יקום 200 מטר זה הרבה...?"

הבחור הולך לפי הכוונות הבחורה.

כעבור חצי ק"מ:

בחור: "... אז כנראה שהיא ואומדני מרחק לא חברים".

ואם תהיתם לעצמכם- שם הספר "חייו של דאם דאם".

הייתי בחרמון.

טוב, הייתי על הר שיזף שזה די קרוב אליו.

בטיפוס מעלה פגשתי שלוש ילדות קטנות וחמודות ששאלו אותי לאיזו קבוצה אני משתייך.

ניסיתי להסביר להן שאין לי קבוצה, אני רק מלווה את אחת הקבוצות.

תשובתי לא מצאה חן בעיניהן מתברר והזאטוטות הקטנות הפכו לשטן כשהן שולפות מאחוריהן כדורי שלג.

"איזה קבוצה אתה? של סתיו או מנשה?"

במזל קלעתי לקבוצה שלהן ולא חטפתי כדורים לפרצוף.

המדריכה שהדרכתי אתה לא זכתה בכזה מזל והיא שבה אלי רטובה וקפואה כשהיא ממלמלת שצריך להרוג אותן.

היום ישבתי עם ידידה שלי כשחברה שלה הצטרפה.

שאלתי לעיסוקה בחיים והיא אמרה לי שהיא סטודנטית בשני מקצועות לא קשורים.

"אז את הולכת להיות יועצת ארגונית", קבעתי.

ואכן, כן. היא הוסיפה ואמרה שאני הבחור הראשון שהצליח לעלות על מה היא רוצה לעשות.

דברנו.

בלהט.

פתאום נפל לי האסימון.

כך דברתי לפני שהלכתי לקורס הקצינים. באותה ההתלהבות.

אני כל כך רוצה להשתחרר ולהתחיל ללמוד כבר!

אני לי חשק לכתוב. אין לי חשק להצחיק. אין לי חשק לכלום.

מלבד להיכנס לרופא ולקבל הפנייה לדיאטנית. בחיי שזה שפל חדש בחיי.

עליתי היום על האוטובוס והוא היה מפוצץ באנשים. התחלתי להתבאס כשלפתע ראיתי בחור רוסי מזדקן מנפנף לי.

"חייל, חייל! יש פה מקום!"

כולי אושר ושמחה ישבתי לידו.

הוא התחיל לדבר ואני מתוך נימוס עניתי לו, למרות שאני שותק בנסיעות.

בהתחלה חשבתי שהוא ממש נחמד החביב הזה.

עד שהוא הניח יד על הירך שלי.

פה, חשדתי.

הייתי אומר שהעניין היה קצת מטריד...

אבל לא.

זה היה ממש אבל ממש ממש מטריד.

אני צריך בן זוג.

או/ו איבר מין זכרי.

 ולא מאיזה רוסי מזדקן.

לקבל SMS ב22:34 בראשון בלילה אחרי שלא שמעת מהבחור במשך שבוע יכול להיות עם משמעות אחת בלבד.

במיוחד כשלשון ההודעה היא "אתה בבית?"

לא, טמבל.

שמעת על הצבא פעם? החוגר שלי וההתלהבות שלך מהיותי קצין לא רמזה לך משהו?

וגם אם הייתי בבית, למה לעזאזל אתה מעיז להקפיץ אותי כי עומד לך? יש לך יד,

ואיחלתי לך בהצלחה.

סתם מרמור מבלונדינים. כבר אמרתי שאני לא סובל אותם? טוב, אני יכול להסתדר אתם אבל לא עם כאלה שאני צריך להסביר להם מה זה "נבוב" ו"פריפריה" ובטוחים שמהות חיי היא זין. היא לא. היא הנרות והורדים והשוקולד. וכן, אני מסכים להשמין משוקולד אם אי פעם מישהו יקנה לי. גם מהאלה של השלוש ב10. רק שיקנו לי, באמא.

ואם כבר בצבא עסקנו (כלומר לא עסקנו ועכשיו נעסוק כי הם המעסיקים שלי. מה שמזכיר לי שיותר מדי פעמים הסמח"ט תופס אותי כשאני זועק "למה?!?! מה, הוא חושב שאני עובד אצלו?!" ואז הוא לוקח אותי לצד ומסביר לי שכן. או לפחות מנסה),

היחידה שלי היא מפלצת. מפלצת ענקית שרק דוחפת את עצמה לכל תרגיל שקיים בצבא בשביל להצדיק את קיומה.

למה?

תפסיקי! אני מוכן להשבית החל מהיום את השטות הזו.

באחד מדיוני התרגילים:

אני: "אז אתם רוצים להגיד לי שאנחנו הולכים לזרוק ממטוס משהו יותר יקר מהמטוס רק כי... בא לנו?"

נוכחים: "..."

סמח"ט: "יש משהו במה שדאם דאם אומר..."

מה אתה אומר!

בהמשך הדיון ראיתי את קצין הלוגיסטיקה החטיבתי מסתמס עם הרס"ר. הגיוני. כי נגיד זה לא שאנחנו קובעים עכשיו דברים חשובים שעולים כסף.

הסמח"ט כתגובה לאחד הנוכחים: "ופעם גם היה לך שיער".

חביב הבחור.

בסיכום הסמח"ט הוריד פקודות וכחלק מכך גם נתן לי כמה.

אני: "אני רושם".

סמח"ט: "אבל אתה לא..."

עלה עלי המניאק.

שלשום היה יום הולדת למח"ט המלבב שלי. הסמח"ט ארגן לו מסיבת הפתעה קטנה. הוא טוב בימי הולדת הבחור.

שרנו לו, רקדנו וראינו אותו מסמיק. אבל יכול להיות שזה סתם כי הוא בן 40 פתאום.

אחד מקציני המטה זרק לאוויר שאלה, "העוגה חלבית?"

הסמח"ט הרים את ראשו במבט מבולבל.

"ברור, מה זאת אומרת".

מתברר שיש דבר כזה ביהדות של הפרדת חלב ובשר ומאחר וזה היה לאחר ארוחת הצהרים יצא שרק אני הסמח"ט וקצין האג"ם אכלנו ממנו.

היה טעים.

כשיצאתי משם פניתי ללשכה להכניס ללו"ז חופש.

ישנה הקצאה שנתית מופלאה כזו ואני לעולם לא משתמש בה. לאחר שיכנועים לא מעמיקים במיוחד החלטתי להשתמש בכמה לפני סוף השנה. לצערי מתברר שנשאר לסוף השנה שבוע.

למחרת כשנכנסתי לסקור את הלו"ז לשבוע הבא גיליתי שמישהו מחק לי את החופש. התקשרתי ללשכה וניסתי להסביר להם בעדינות,

"תקשיבי, זה שמחקת מהלו"ז שאני בחופש לא אומר שאני אהיה בבסיס... זה רק אומר שאנשים לא ידעו שאני לא בבסיס".

טיפשים.

בחמישי בלילה גיליתי שאיבדתי את המפתח למשרד שלי. ב12 וחצי בלילה.

הפכתי את הבסיס והקפצתי את החובשות שסגרו בשביל לעזור לי למצוא אותי.

ב3 בלילה נכנעתי והחלטתי ללכת לישון. כשהייתי במיטה נזכרתי שהבאתי אותו למשק"ית חינוך כדי שיהיה לה מקרר ושתייה חמה לשבת.

בבוקר כשסיפרתי זאת לידידה שלי היא אמרה לי שאני חמוד.

אני לא.

אני סנילי.