פוקח את עיני וצופה בתקרה.

חש את דקירות הצמא בגרוני ומסיט את השמכה מעלי בהנפה אחת.

מתרומם מהמיטה כשרק בוקסר לגופי. לא חדש.

יוצא מן החדר, עובר למטבח, ובדרך חולף דרך הסלון.

מרווה את צמאוני ומרגיע את דקירות גרוני.

שב באותה הדרך וסוקר את הסלון.

שאריות ארוחה מאתמול בערב, רטבי סושי ומקלות כשאחד מהם על הרצפה,

כוסות יין עם משקעים שכבר אינם מבעבעים ובקבוק ריק צמוד אליהם.

בכניסה לחדר רגלי נתקלת בחום, בגד. חולצה. שלו.

עם כל צעד ושעל אני נתקל בעוד פרטי לבוש כאלו ואחרים.

צופה בו.

צופה איך הוא הספיק להתפרש על רוב המיטה, כאחד שאינו רגיל לישון עם אחר.

צופה על קרני האור המעטות אשר מצליחות להגיח מבעד לטריס, על הזויות ורכותן החמימה אשר מדגישה את צבע עורו השחום ואת מתאר גופו.

אני שב לשכב לידו ומנסה בעדינות לפלס לי תנוחה נוחה.

אני שוכב ער וחושב.

זה חדש.

פעם ראשונה שבפגישה ראשונה שכבתי עם מישהו.

ללא כל צל של ספק זה מבטל את הרגשות העגומים שלי בנוגע לכך שלא אוכל להתפשט מול אדם ושאמות לבד.

מתברר שכשאני חש משיכה פיזית ומנטלית אני חש בנח.

אני מכיר שזה היה שונה. בכל זאת, סקס מלא עם בחור אחרי שנתיים וחודשיים.

התחסדות מטופשת או סתם בריחה. אבל זה קרה.

קרה אתו ועם בן זוגי לשעבר.

ודומים הם. שחומים, גבוהים וגדולים.

אבל לא יקרה עם זה כלום.

למה?

הנה מגיע הקטע שאני מת עליו:

תרגיל בכימיה פשוטה:

קחו פסיבי, ועוד פסיבי, ומה תקבלו? לסבית!

באמשלי בחיים שלי לא חוויתי סקס כל כך גרוע. החוסר סקס שלי היה עדיף.

הוא השקיע, ורצה, כי אני שווה את זה (וואל דה), אבל באמת? רציני?

ומה זו הקונסטרוקציה הזו?

בחיים שלי לא נתקלתי במשהו כזה עקום, ואני ממש שמח מכך.

ניסינו כל כך הרבה תנוחות רק בשביל להתאים שהקמה סוטרא היה מחוויר לעומתנו.

וזה לא צלח.

אפילו כשהתעצבנתי והפכתי אותו אז כאב לו.

אתה אמור להיות פסיבי לא?

מתסכל.

אגב, כן. אני פסיבי. למה? כי אני אוהב את זה. יש את ההומואים הלא ברורים הללו שמעולם לא ניסו ולא מתכוונים לנסות לקבל בתחת...

מה הקטע? מה אתם מפגרים? זו כ-ל הפואנטה.

אבל ממש.

זה מזכיר לי את אחת הידידות הטיפשות שלי ששאלה אותי מי הגבר ומי האישה.

אף אחד לא האישה. זה הרעיון הגדול של הומואים.

באחד הדייטים שלי בחור אחד אמר לי שהוא לא מסתכל על היופי אלא מתרכז באופיו של האדם.

אז כן, אני בטוח שהוא התחיל אתי בגלל שיש לי אופי שמקרין החוצה (ובאותה מידה קראו לי טרמפלדור),

ולא הבנתי. הוא כאילו אמר לי שאני מכוער?

מתברר שלא משנה כמה ביטחון עצמי יהיה לך,

מספיק בחור אחד שיבריז לך מדייט בשביל למוטט אותך.

אפשר בבקשה לצאת עם מישהו נורמלי?

פליז?

התעוררתי.

נכנסתי לפייסבוק לוודא שאכן החבר לא העלאה את התמונות שלי ונתקלתי בשיר הזה.

אצתי רצתי לפה בהחלטה שזה מה שיפתח את הפוסט פורים שלי למרות שבשבילי החג לא נגמר.

אז כך, תודה ארטיסט שאתה ממלא לי את הפייסבוק באיכות.

למרות שאני שומע את השיר עכשיו בלופים כשהשמש מלטפת את חלוני ומעודדת במקצת ולכן עוד 5 ד' לא אוכל לסבול אותו כלל.

ככל קצין עסוק גם אני ידעתי שפורים מגיע בגלל ההכנות אליו.

ככל קצין עסוק גם אני שמתי את המידע הנורא רלוונטי הזה בסוף סדר העדיפויות שלי.

ככל קצין עסוק גם אני נזכרתי ביום שני שבאמת חייבים להתחיל לחשוב על תחפושת.

ככל קצין עסוק גם אני המשכתי בחיי כשהעובדה הזו קיימת בראשי ואני שותק.

ככל קצין עסוק גם אני ניסיתי לאלתר משהו, עם קאלי.

ככל קצין עסוק גם אני גיליתי שאני עסוק מדי ותוכניותי בוטלו ולפיכך נשארתי בלי כלום.

לא כמו כל קצין עסוק, אני בחמישי יצאתי מוקדם ונסעתי להשכיר תחפושת.

המחשבה על כך רק רפרפה בראשי וביטלתי אותה, אבל הייתה לי כוונה להנות בחג הזה שלא כמו שאר החגים וזו הייתה האופציה האחרונה.

בחיי שמעולם לא חשבתי שאני אהנה כל כך.

בערב חמישי, כשהלכתי בעירי רווית האל שמעתי את קול צעדי מהדהדים ברחובות השוממים והחשוכים.

התפלאתי שהאורות לא דולקים אך זה רק הכניס אותי יותר לאווירה.

כשנכנסתי לביתה של ידידתי משפחה עצרה את נשמתה.

אחותה הקטנה רצה אלי וצעק לאחיה שיצלם אותנו.

ניצבתי שם בסומק קל של מבוכה.

ברט כסוף עם נוצה,

צווארון קטיפה לבן,

ג'קט תכלת עם ציורי ריקמה כסופים,

אבנט כסוף,

מכנס כסוף עד הברך,

גרביים לבנות צחורות,

ולסיום נעליים חצאיות חומות המזכירות קטיפה.

בקיצור, דוכס.

כפי שיאה לי ולרוחי. תמיד אמרתי שאני אציל.

מצחיקה אותי העובדה שהנעליים הן לא חלק מהתחפושת אלא הן שלי. אפילו נעליים שאני ממש אוהב ונועל אותן לעיתים קרובות. מה שמטריד כי הן מתאימות לבחור מהמאה ה17.

אגב המאה ה17, משהו שגיליתי רק לאחר שהתלבשתי ונראתי מדהים, הבחורים אז חיו טוב.

מסיבה לא ברורה אין שום כיסים בתחפושת. לא לארנק ובטח לא למירס.

גאונות!

הידידה התחפשה לגיישה ושנינו שמנו פעמינו לת"א.

בדרך אנשים הסתכלו עלינו מוזר. הסתכלתי עליהם מוזר חזרה. זה פורים לעזאל, למה נראה לכם שאני נראה כמו דוכס? אני יודע שאני לא מבין גדול באופנה, אבל התלבושת הזו ממש ממש פאסה.

כשהגענו לאלנבי כבר היה יותר טוב.

בת"א שלא כמו בעירי שלי היה מגוון רחב של תחפושות עליזות המקפצות ברחובות.

פגשנו חברים ושתינו. הסתובבנו,

ומעל הכל,

והדבר החשוב ביותר,

אנשים זרים עצרו אותי.

הייתי רוצה להגיד המונים אבל זה יהיה שקר. אסתפק בהרבה.

עצרו, העריצו, החמיאו והצטלמו אתי.

מכירי הקרובים יודעים שכשאני חש בנח אני משיל מעלי את מעטה הביישנות (ובחי זקנו של מרלין הקיצוניות הזו מתחילה להטריד אותי) ופשוט הופך לזונת צומי.

וזה כלל לא קשה למשוך תשומת לב כשאתם אני, יש לי כישרון לכך.

וכשאני נראה כמו דוכס?

אפילו ה' כל יכולה עצמה לא מסוגלת לעצור אותי!

הפכתי לאטקרצייה מהלכת, ואהבתי את זה.

צילמו אותי כל כך הרבה פעמים שכמעט והרגשתי כסלב, עד שנזכרתי שאני לא ובנוסף לכך שלעולם לא אראה את אותם הנצחת רגעים כי אין לי שמץ של מושג מי האנשים הללו שהצטלמתי אתם.

אחרי מעבר בין פאבים ומסיבות, התנגשות פיזית באסי עזר וגילוי העובדה שהבחור לא גבוה כלל, מה שממש הוריד לי,

החלטנו לשוב הביתה.

נחתתי במיטה ב5 וחצי בבוקר.

יצאתי ממנה ב10 ושבתי לת"א.

חזרתי הביתה אח"צ ובערב הייתי שם כבר שוב.

סבב פאבים נוסף, מסיבות נוספות,

שוב אנשים שעוצרים, מחמיאים ומצטלמים.

באחד הפאבים, כאשר חשתי שעולה לי אחרי כל הבירות גרפס הרמתי מניפה של אחת הבנות שהייתה אתי בשביל להסתיר את פי.

הברמנית שראתה זאת צרחה עלי לא לזוז,

הייתי בפאב האנגלי ולשמוע בחורה צועקת עלי במבטא בריטי כבד ממש עשה לי את זה, אדל משהו.

עצרתי את נשמתי והיא שלפה מצלמה.

ישבתי בפינה כבסרטים, הג'קט גולש מהכיסא, הברט על הצד, ביד אחת כוס קסטיל רוז' ובשנייה מניפה אשר מסתירה חצי מפני.

אני בטוח שהתמונה יצאה מדהימה. הבחורה עצרה גם את כל האנשים שנעו בפאב והצביעה עלי.

פשוט... חג קסום.

אז כן, אני לא ישן. והכסף נוזל בין אצבעותיי,

אבל אני הדבר הכי מאושר שהיה בשנה האחרונה. אני לא זוכר מתי הייתי כה עליז.

וזה לא נגמר,

יש עוד את היום.

אני מקווה בכל ליבי שאוכל להשיג תמונה שלי, לפחות אחת!

נשיקות לכולכם, חג פורים שמח!

אני רוצה לדעת איך זה לא לשקול כל מילה ומילה בראיון לפני תפקיד.

אני רוצה לדעת איך זה לא לעמוד בצד כשכולם תורמים דם.

אני רוצה לדעת איך זה להקים משפחה.

אני רוצה לדעת איך זה לחיות בעולם ללא אפליה.

אני רוצה לדעת איך זה לקום לעולם אשר בו ילדים גאים אינם מאבדים את חייהם כי ממררים את חייהם,

הייתי שם, שרדתי,

אבל לא כולם מצליחים.

נטיות מיניות אינן בחירה.

הן לא אוכל, הן לא דת, הן לא סרט.

נטייה מינית היא לא משהו שאפשר ליצור.

נטייה מינית אינה הרגשה.

נטייה מינית אינה סטייל, אינה אופנה.

נטייה מינית היא לא זמנית, היא לא משהו שעובר.

זה לא מועדון. אי אפשר להתקבל, אי אפשר לצאת, אי אפשר להתגייס.

נטייה מינית אינה מחלה, אי אפשר להידבק בה, אי אפשר לרפא אותה.

נטייה מינית, למען השם הכל יכול, היא משיכה מינית לבני אותו המין.

זה מסכם את הכל.

זה כ-ז-ה פשוט.

אז על מה המהומה?

למה הופכים את זה למשהו כל כך מסובך?

העבודה היא רבה,

והיא תתחיל כשאשתחרר.

אני אשנה.