אתמול בלילה כשצחצחתי שיניים נכנס לו עש באמצע. עש ענק. עש עם מחושים, כנפיים ושאר שטויות של עשים. אני כתגובה התחלתי להשתולל כמו ילד קטן ופחדן, הוצאתי מהארון מטאטא (מה חשבתם, אותי? פחחחחח), נפנפתי והבנתי שזה לא עוזר. יצאתי בריצה וצעקות חנוקות למסדרון ופניתי לחדר שלי. תאומתי ניסתה להבין למה אני משתולל.
היא: "מה קרה? ראית גו'ק?" ~מגחכת~
אני: "מממ בממממ בממממ" (הייתה לי מברשת בפה -.-)
הבנתי שזה לא עוזר.
נפנפתי בידיים.
היא: "הגו'ק עף? נו מה חשבת שהוא פשוט ישב לו ויחכה שתצרח ותטביע אותו בK300?" (נו כן, אין לנו כסף לK700)
אני: "ממ גרר מממ"
נכנסתי לאמבטיה בחזרה. בלי פחד. אבל עם מלא חששות. ירקתי ויצאתי חזרה.
אני: "עש! יא יצור מטומטם! סימנתי לך בידיים!"
היא: "עם סימונים כמו שלך אפשר לחשוב שיש לנו סופרמן באמבטיה!"
כשהייתי לבד בחדר פתאום נכנס לו עש. אחר.
זה כמו ה'אימפריה מכה שנית', רק שזה לא סרט, זה בלי אנשים, זה עשים, והם מתקיפים אותי.
הוא אבל היה יותר קטן. נגיד בגודל של פוטבול. בחשש רב (אני לא פחדן) לקחתי שקית, תפסתי אותו וקשרתי אותה. אז התחלתי לרחם עליו. לא רציתי להרוג אותו, אבל חששתי (שוב, אני לא מפחד) שאם אני אשחרר אותו מהחלון שלי הוא יעשה אחורה פנה ויחזור לחדר שלי.
מיוסר פניתי למינרווה לעצה. הרי היא חכמה, היא אלת החוכמה. היא אמרה שאני אשאיר אותו בשקית. שיחנק וימות ויעביש, המסכן.L
לעש שלום.
היום ב06:30 לפנות בוקר (אני קם ב06:45, לפני זה אין זמן) ילד מהכיתה שלי התקשר.
הוא: "דאם דאם?"
אני: "בלערלאא"
הוא: "הערתי אותך?"
אני: "מה אתה חושב?"
הוא: "יש לימודים היום?"
אני: "יש מבחן היום. זוכר? אתמול ישבת אצלי איזה 4 שעות ולימדתי אותך..."
הוא: "אה וואלה! חחח איזה מצחיק"
אני: "כן, הלרייאס. דפוק. מה אתה מעיר אותי?"
הוא: "רק רציתי לוודא שאתה בא. אני צריך להעתיק ממישהו."
אני: ~ניתוק~
המבחן הלך מצוין. לכל ארבעת הכיוונים. כולם נהנו ממנו. אני חושב שאני צריך להתחיל לבנות על זה שהמרצה הרוסי שלי קומוניסטי, כי אם לא אז הוא לא יקבל את הרעיון של 'אני לא קפיטליסט, אני משתף. אין דבר כזה שלי, במיוחד לא הידע.'
פעם האחרונה שהשתמשתי בתירוץ הזה באותה הסיטואציה קיבלתי 9 נקודות מתוך מאה.
"גם אני קומוניסט, לכן חילקתי את ה100 שלך בין כולם". מרצה שולט :P
בתום המבחן, שהסתיים בשבילי אחרי 40 ד' במקום 200 ד' (יש לי הארכת דיסלקטים.) יצאתי לדשא ובדיוק שמעתי את come clean של הילארי דאף.
השמש חיממה, הדשא היה מזמין, האוויר טוב, הרוח קלה, חשבתי עליו, העולם מושלם.
התחלתי להתגלגל לי כמו שאני יודע שאסור לי. שמתי זין ולא היה לי אכפת שאני במכללה, במקום של השכלה גבוהה. התנהגתי כמו בן 5 וצחקקתי לעצמי.
כשסיימתי להשתולל לי בדשא שכבתי על הגב, פרסתי ידיים, עצמתי עיניים והתחלתי לשיר.
פתאום השמש נחסמה לי. שפתחתי את העיניים ראיתי את המנהל הפדגוגי עומד מעלי, ומבטו עלי. עקום.
קמתי מיד, ניערתי את עצמי מהדשא וברחתי לבניין שלי.
כשחזרתי ללימודים היו לי 5 שעות רצוף אלקטרוניקה. נכנסתי לכיתה, התיישבתי וחיכיתי כמו ילד טוב עם עטים, קלסר ודפים בחוץ כשגבי זקוף. כשהמרצה נכנסה לכיתה אמרתי לה בוקר טוב, הוצאתי נגן, הוצאתי ספר, וחזרתי אליה אחרי שלוש שעות.
אני: "אני יכול ללכת הביתה?"
היא: "אני צריכה לחלק לכם דפים לשיעורי בית, אז תחכה."
אני: "אז אני יכול ללכת לצלם ואז ללכת?"
היא: "כן"
~הולך~
~חוזר~
אני:" אז.... ביי"
היא: "רגע!"
אני: "מה?"
היא: "אני לא יודעת אם זה בסדר שאני אשחרר אותך."
אני: "אה... וזה שאני יושב פה כבר שלוש שעות קורא ושומע מוזיקה, זה בסדר?"
הפוץ מהבוקר: "למה הוא הולך? אז גם אני הולך."
היא: "לא!"
פוץ: "למה?"
היא: "כי אני יודעת שהוא יודע את זה, אבל אני לא יודעת אם אתה יודע את החומר."
אז מה עושים?
מתיישבים, עושים לו את השיעורים, הוא מראה למורה, היא מרוצה, ושנינו הולכים.
צה"ל הביא לכיתה שלי מדריך חדש. מאחר ואני שייך לחיל החימוש (זה בסדר, אני מתרגל לרעיון של 'היי, ערס! סובב את הבורג הזה. ~מוצא את הראש שלי באסלה~') אני צריך לעבור הכשרה צבאית, שאותה המדריך מספק. בשנה שעברה לא היה לנו כי היו בעיות עם המדריך שיצא על 21.
היום ראיתי את המדריך החדש.
אני קראתי לי את ספרי בנחת, הוא התקרב, הרמתי את הראש מהספר, הסתכלתי, חזרתי לספר.
קלטתי מה ראיתי והרמתי את הראש כל כך מהר שהעיניים שלי נשארו מטה.
הוא פשוט... לא יודע איך לתאר אותו.
אני הולך להנות השנה אתו. אני לא הולך להתרכז אתו. הראש שלו יהיה במקום אחר.
בחלומות. נגיד בפייג'י, אתו, בים, ערומים.
לא יכולתי להוריד את העיניים ממנו. מתישהו הוא הסתכל עלי, שם לב שאני בוהה בו אז כמו טיפש החלטתי להוריד את העיניים מהר.
כלומר, בראבו! האם אני יכול להיות יותר ברור?!
למרות המדריך שלי, אני עדיין חושב על אכילס. המקסים והחמוד שלי. היום הוא התגייס. הוא על מדים.
שקסי^^
קריאת מצוקה:
הרה, אם את קוראת את זה, תצרי אתי קשר.
את לא עונה לי וכל פעם שאת מחוברת ואני מתחבר את מתנתקת, אם פגעתי בך אני מצטער.
אני ממש דואג.
קריאת מצוקה סוף.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy