סצנה;

פקיחת עיניים ולהסתנוור מזרקור החולף על עיניך, לא להצליח להתרגל לחשכה הנגדעת ע"י הבהובים צבעוניים, לעצום ולפקוח שוב.

לראות, לצפות:

אנשים המקפצים סביב, רוקעים, רוקדים, מוחאים, צועקים, זועקים, מזיעים.

להתמקד בבחור שממול ולהפנים שהוא נועץ בך את עיניו.

להרגיש התנגשות אדם מאחור. מעידה, התנצלות וחזרה לשגרה, לרחבה, לריקוד.

להרים שוב את עיניך ולראותו ממשיך לצפות, לראות איך עיניו נעות עם תנועותיך,

להזיז את גופך לשמע המוזיקה כקוברה ולהפנט את הבחור ממול.

לחייך, ולראותו מחייך גם.

הוא מתקרב, הוא ניגש, הוא מדבר דברי הבל אשר לא נשמעים מעבר למוזיקה ולהשיב בחיוך.

שתייה, ריקוד, פלרטוט, נשיקה, זרימה.

אני שב לעצמי בנסיעה הביתה, כשהשמש כבר זורחת.

לפני שנה בחיים לא הייתי מאמין שאהיה כזה. בחיים לא. ובכל זאת, הנני כאן. רק מראה עד כמה הדברים יכולים להשתנות.

הפכתי לבחור מסיבות, כזה שנמצא כל שבוע במסיבה.

הפכתי לאחד שבחורים רוצים, נוגעים, מתקרבים, חושקים, ועורגים בחשכה ללא תגובה.

הפכתי לאחד שמקפץ מבחור לבחור כשאני גומר אתם.

אין כבר בחור אחד לחודש, אין כבר אחד לשבוע, אין אחד לסופ"ש, אין אפילו אחד לאותו הערב.

עד לאן התקדמתי? עד לאן הגעתי?

מסתכל במראה ומבין שבעבר הייתי קורא לדמות הזו 'סטוציונר'.

אני לא מסופק, אני לא מלא, אני רק נהנה. חי את הרגע. רק את הרגע.

אמרו לי להפסיק לחשוב פרקטי, זה לא הכל בחיים, לא חייב לחשב הכל.

מעניין מתי ימאס לי מזה.

שוב אותו מבט.

אותו מבט של הבחור הנעוץ במבטי שלי, בעיניי.

"העיניים שלך כל כך יפות",

ולעולם לא ימאס לי לשמוע על כך.

ולעולם לא אחסום הערה זו,

ולעולם לא אסתייג,

ולעולם לא אתעלם.

לעולם אחייך חיוך מלווה בברק החולף בעיני אשר מטריף אותו.

טובות הן, מושכות, ירוקות. של ילד טוב, של אדם טהור.

אם רק היה יודע מה מסתתר מאחוריהן.

וכשמוריד את עיניו מטה וחולף על אפי נתקל הוא על פי.

בשפתיים העבות, האדומות, וגם עליהם הוא מעיר.

לימדתי את עצמי להפסיק להסמיק בשלב זה.

וכשהערב ממשיך, והוא ממשיך למצוא בי עניין, ואני בו,

האירועים מתחממים.

חושף אני צד אחר בי.

לא כזה נאיבי, לא כזה ביישן, לא כזה מאופק.

אני אוהב לראות את עיניו הנפערות, אני אוהב לשמוע את ההפתעה בקולו.

עם כל מעצוריי, עם כל הסתייגותיי, עם כל מחשבות האדם עלי,

אני שונה.

אני יודע זאת, אך רבים אחרים טועים בחושבם עלי ומייצרים מעין דמות שגויה.

עם מבט משובב אני גורם לו לגנוח בקול רם, למרות שהוא מנסה שלא.

אני מכיר בכוחי. אני מכיר ביכולותיי המיניות. הוא לא, והוא טעה.

גורם ההפתעה רק מלהיב אותי יותר.

לאחר זמן לא רב הוא גומר,

בהתנשמויות כבדות וזיעה הנוצצת על גופו.

אני רק מחייך.

"אתה אגרסיבי".

אני יודע. אני חסר סבלנות בכל הנוגע לכך, כשאני מרגיש בנוח ואני רוצה.

הוא, כמו אחרים, התבלבל בין המציאות לבין מחשבותיו.

פסיביות בשבילי היא רק ורק העדפה מינית במיטה. רק העובדה שאני אוהב לחוש את האקט עצמו.

אני מאמין שכל הומו באשר הוא חייב לחוש זאת ואני כלל לא מבין את אלו שמתרחקים מכך כאילו מאש.

זה כיף. זה השיא. זאת אורגזמה לשמה.

אבל כשהעניינים לא זזים מספיק מהר לפי דעתי,

אז כן. אני לוקח את העניינים לידיי שלי.

אך עייפתי.

עייפתי מחיפושיי, עייפתי מהדייטים, עייפתי.

אני לא מוצא אותו, אותו אדם אשר אוגר בתוכו בגרות אמיתית וכנה המתובלת ברצינות שלולת משחקים המתאפיינת בשנינות, ציניות ועוקצנות. בעלת יכולת הבנה שסגורה על עצמה ורצונותיה.
עטופה יפה באריזה אקטיבית יוזמת.

ולא, הכוונה לא ביופי טהור. יופי זה משהו אשר משתנה מאדם לאדם.

הכוונה באותה אגרסיביות אשר צפונה בי.

יהיה כל כך מקסים אם אמצא אדם כזה.

כי כשאמצא אותו,

אתחתן אתו.

מישהו מתנדב?

לאחר חשיבה לא כזו מעמיקה, אפילו די רדודה, הגעתי למסקנה המתבקשת אשר תואמת את האופי שלי,

ומסיבה לא ברורה את הנורמה החברתית העולמית ל"להיות בן אדם".

אני לא אשכב עם אותו קצין. לא אשחק אתו בחדר המיטות רק כי אני יכול.

עצם העובדה שאני יכול מספקת אותי. כבשתי אותו בלי לחדור לשטחו.

זה מחמיא, אבל לנצל זאת זה פשע. לא משנה שהוא ישמח ואני אהנה. אני בספק אם כל אדם היה שמח להתעורר למחרת לגלות שהוא רק סיפק אדם אחר מינית כשהוא רצה קצת יותר מכך.

רציתי, כן. אבל בגלל העובדה המרתקת שהיה לו זין ענק. הפיתוי היה אדיר, אבל התגברתי על כך. סוג של בגרות.

לא התראנו מאז פגישתנו האחרונה וכמעט ולא דיברנו. אני מקווה שזה יעלם מעצמו.

אתמול הייתי בארוחת שישי אצל משפחה של חברה. אני מת על ההורים שלה. והם עלי. יש משהו מנחם בעובדה שהורים אוהבים אותי.

לא שלי, של אחרים. כי כאשר יהיה לי בן זוג, יש לי פוטנציאל להקסים גם אותם.

בסיום הארוחה אסף אותי קצין אחר.

היה מאוחר ולכן לא עשינו יותר מידי. אפילו לא ישבנו לקפה.

הוא הקפיץ אותי לעיר שלי וטיילנו קצת על קו החוף. הוא חמוד.

כשהתנשקנו גיליתי שהוא יודע לנשק.

זו פעם ראשונה שאני נתקל באדם אשר גורם לי להחסיר פעימה בנשיקותיו, ולא להפך.

בדר"כ זה להפך, והפעם... הפעם כמעט ולא הצלחתי להראות לו עד כמה אני טוב מאחר והוא היה טוב ולא רציתי להפסיק אותו.

אם יהיה המשך, ואני בעד בכל מעודי ללא סייגים, זה יכול להיות זה.

נשיקה קטנה ומדהימה שהצביעה התפתחות הדברים.

ואם לא,

אז חבל.

עוד אחד לרשימה.