משב רוח נוסף חולף על פני ומנפנף את צעיפי על פני וחזי בליטופים מהירים,

מצליף את מעילי על בת דודתי שצמודה אלי חבוקה מסתתרת מתנועת האוויר.

מחבק אותה, וזוכה לרגשי התפלאות מהמשפחה.

תמיד עקצתי וקינטרתי אותה באירועים וארוחות משפחתיות, מעולם הם לא ציפו להתפרצות כזו של חום בנינו.

אני חושב שגם היא עצמה הייתה קצת מופתעת, אך אני לא. אני מגלה עניין באנשים ע"י עקיצות.

ובכלל, יש בי רגשות חום ואהבה חזקים כלפי מה שמוגדר "משפחה". בעיקר בשל העובדה שזה ניגוד מוחלט לקור שגדלתי בו.

באותה הנשימה אמי שלי הפליאה אותי וגרמה לי להרים גבה,

לא יכולתי שלא לשים לב לאירוניה.

אמי הלכה צמוד לסבתי ותמכה בי.

אמי, וסבתי.

כשכל המשפחה נעה בתהלוכה שקטה ונראה כאילו לאף אחד לא אכפת מאותה זקנה תימניה שלא כזה מקרטעת.

נקודה נוספת שלדאבוני אני חייב להודות שאני דומה בה לאמי.

אני גם תמכתי ונצמדתי לבת דודתי רק בשל העובדה שאני יודע עד כמה סבנו היה יקר לה.

ראיתי אותה מבולבלת, צפיתי בעינייה המחפשות משהו אשר כבר לא בין החיים ומתחילות להאדים. חבתי בכאבה ולפני שהספיקה להתייפח תפסתי אותה.

צעדנו כולנו בשקט מעורר צמרמורת כשבראש אבי אחיו ואחותו לצד עגלת תכריכים וטלית אשר הכילה את סבי ז"ל.

עברנו יערות של מצבות, נעים בשבילים ימינה ושמאלה כדרך הנראת כנצח.

נכנסנו תחת גג כשהקירות מולנו, מאחורינו ובעצם מכל עבר הינם קברים.

טמנו את סבי בקיר.

היו הרבה אנשים. אמרו הרבה תפילות.

צפיתי כמנותק מהצד כשרק אחיזתה של בת דודתי מזכירה לי שאני נוכח.

בסיום כשכולם התפזרו ורק המשפחה הקרובה נשארה שם צפיתי באותו חור בקיר אשר סבי מונח בו.

חור שלבנת בטון חוסמת אותו מלבד חריצים קטנים.

לא היה מקום להניח עליו אבן.

יצאתי מאותו חלל קברים ומצאתי בחוץ אבן שהתאימה לי. הרמתי אותה ושבתי לקבר.

עמדתי צמוד אליו מניח את ידי על האבן, כאילו אוכל להרגיש את פעימות לבו של סבי.

היא הייתה קרה וקשה.

לקחת את האבן ודחפתי אותה פנימה.

האבן לא תנוח על הקבר אבל היא תנוח לידו.

מעין עיוות של מסורת יהודית.

ישמרני סנטה,

שמישהו יפיל כבר את הפוץ החוצפן הזה שהחליט שהוא מכשפה והוא יכול ללכת על המים עם נזר קוצים לראשו, בשביל הסטייל.

ללא הוא והמולטי-דרמה של מאהביו אולי לא הייתה נפוצה בעולם אגדת השקר הזו עם משולש ברמודה של קדושים.

גם כן אפליה מפגרת. משולש זכרי. נו, באמת.

מי המפגר שחשב על זה? כאילו, זה רק אני או שלמשל משולש הוא משהו ש... נמצא נגיד בנקבה? בבתולה?

ואם כבר, אז עד כמה לא יוצלח אלוהינו האדיר והכל יכול?

כלומר, עם כל הכוח העצום שלו, הוא לא היה יכול לגרום לגברה שלו לותר את קרום הבתולים?

ויש מצב שהוא יכול להכניס להריון נשים בהנף יד,

ובאותה הנשימה יש מצב שיש לו אחלה מכונית מרוץ. נחשו למה.

וחלילה לי לרמוז שיש לו על מה לפצות, כי הרי, הוא כל- יכול.

אה, הפואנטה.

ולנטיין.

ללא כל ההקדמה שלמעלה, אז ולנטיין לא היה קיים. קדוש, או שלושה קדושים. כלל לא משנה לי.

ללא הפוץ הם לא היו קדושים ועל כן לא היה נחוג שום חג. בין אם זה רשמי ובין אם לאו.

שום חג לאהבה, שכעת נראה לי כמעין פצצת מיימן שזורעת הרס במשעולי לבי,

החביב הנעים והלבבי, ללא כל צל של ספק.

אני לא מבין.

אני הומו.

אני תימני.

אני אשכנזי.

אני סוג של עתודאי.

ואני קצין.

לא מספיק?!

עוד סבל?!

למי אכפת מזוגות מאוהבים?

הלוואי וכל בן ובת שיקבלו זר ורדים ידקרו מהקוצים,

ומי ייתן וכולם ישמינו מהשוקולדים!

זה מה שיש לי להגיד לכם, לעולם, ולולנטיין המרגיז.

חג.

בטח חג, למה לא? שכולם יהיו שיכורים מאושרים שמחים עם לבבות,

אני אהיה זרוק באמצע שטח של שום מקום ואקלל את הרגע שיש לי מירס שמטגן לי את המח המרהיב שלי.

ובטח גם יהיה לי קר, כי קר. ובטח גם האוהל יקרוס עלי בלילה.

וזוגות היונים יתכרבלו יחדיו תחת הפוך החמים כשאני אסלק מעלי עוד שכבה רטובה של טל.

ואני חייב להגיד שזה לא שהייתי חוגג עם בויפרנד את הולנטיין,

אבל כעת כשאני לבד אני חש חובה מוסרית וערכית לשנוא ולתעב את החג הזה בדיוק כמו כל יצור אנושי אחר שאינו נמצא במערכת יחסים.

אז מי אתי?

טובע בעצמי.

יותר מדי רגשות?

סכרים שנפרצו ומציפים אותי.

מעין מלחמת אזרחים קטנה כזו,

של הלב כנגד הלב.

או שזה המח נגד הלב?

אשליות הנראות כרגשות?

רגשות שהייתי מעדיף לא להרגיש אלא רק לדמיין אותן במוחי?

אני במרכז משחק מוחות קטלני עם עצמי.

מעין ניסוי חשיבה,

ניסיון לשבור את הרגשות שמתחפשות למחשבות רציונאליות.

או שזה להפך?

עוד כמה מטרים מתחת לפני הים.

בסופו של דבר הלחץ יגרום לקריסת גופי.

נזכרתי הרגע בזמן שקראתי את "סופו של מיסטר Y".

עמ' 135 רווי ברצפי ספרות 0 ו-1. בסיס בינארי.

אני זוכר שכשצפיתי בעמ' זה הבנתי שקרוב לוודאי שרוב הקוראים צופים בו לשנייה וממשיכים בקריאת הספר.

אני לעומת זאת בחנתי את הטורים ווידאתי שאכן הספרות נמצאות במקום הנכון.

וכן,

זה היה נכון.

הרגשתי טוב.

אני חובב לוגיקה מושבע.