בעת הורדת הפקודה ע"י מפקד הפלוגה, בזמן שאני סוקר את הנוכחים ובודק את ערנותם,

עיני חלפו על פני החובש ברפרוף קל.

את רפרוף הוביל אותי לשלוח את מבטי עוד מס' פעמים לאחור, רק על מנת להיות בטוח.

ואכן,

הוא ישב על המיטה תחת האוהל הארעי ובהה בי עמוקות. ליתר דיוק מבטו כבר השתקע עלי לאחר הסריקה, שלבטח הוא כבר ביצע כשעמדתי מול שתי הפלוגות.

לא שמתי לב אליו עד אז, כי מי באמת יכול לשים את עינו על אדם כשניצבים מולו מליון אנשים?

במשך השבוע הוא נתן לי רמזים, חיפש והציק כמו ילד קטן שמושך בצמות.

כל החונכים שאלו אותי והקניטו אותי עליו. הוא 'נדלק עליך'.

מרתק.

אני כבר לא יודע.

התשובה שלי לכל דבר היא לא יודע, בעיקר בעיני עצמי.

זה אפילו לא משבר גיל העמידה, למרות שבקרוב ימלאו לי 21.

זו תחושה שהורגת אותי.