ניגשתי אליו וביקשתי את מספרו.
"מצטער, אני תפוס", ענה לי.
...
נו, ו...?
הרי אנחנו הומואים, מה לעזאזל הסיכוי שזה יחזיק מעמד?!
כך סיימתי את הסופ"ש.
מסיבה לא ברורה הדבר לא הוריד לי את תחושת האושר שמוזיקה עושה לי. הגעתי לבסיס בחיוך מאושר ושם התבשרתי בבשורה משמחת אף יותר.
מפקדי אמר לי שאחד הקצינים שפגעו בתפקוד שלי קשות הודח בבוקר.
כמהשך ישיר לכך בשוק טוטאלי הוא היה חייב לדווח בצעקות לכל האגף שמעולם הוא לא ראה אותי מאושר כל כך.
נכון.
אני אמור להיות עצוב? לא. סוף סוף צה"ל עשה משהו חכם והחליט להדיח את הרס"ן הזה מהתפקיד שלו, אמרתי לו שבפעם הבאה שאפגש עם המח"ט אתן לו ח"ח!
עם חיוך מאוזן לאוזן שמתי פעמי אל עבר הצפון, להיפגש עם קאלי ורייג' כפרידה ממנו.
באמת, בחור מקסים הוא היה. מלבב, עוקץ, מרהיב, מדהים, יפה, סוחף, מרתק והטוב ביותר- הוא כלל לא מכיר בערכו שלו ובכך מעלה את שוויו. למרות שזה רק בעיני אלו אשר מצליחים לאמוד אותו.
בחמישי הוא מצטרף לארגון הירוק שלנו ולכן אני בטוח שהוא לא ישוב להיות מה שהיה עד כה.
אבל נו, מילא.
הרבה אנשים מתגייסים ומשתחררים והם בסדר.
אני לא בסדר ולכן אני עדין לא משתחרר אבל זה כבר נושא אחר.
בדרך נזכרתי בפרט קטנטן שהצליח לחמוק ממני.
אנו בסוג של חורף וקר. אז קפא לי התחת.
מחוסר בבחור אשר יכול לחמם אותו החלטתי להציע אותו להשכרה. באמת. מי רוצה לחמם אותי?
לקח לי רק שלוש שעות, אבל בסוף הצלחתי להגיע ליעדי- הגיהינום.
באמת. מסיבה לא ברורה, אף לא לה' כל יכולה עצמה- הם בחרו ללכת לים.
כן, אני יודע מה אתם חושבים ואתם טועים. זה לא המקום הזה שמשחקים במטקות ורואים חתיכים. זה המקום הזה שיש זקנים מקומטים וחול שנכנס לכל חור שהוא לא צריך. ומעולם לא פגשתי חור שחול צריך להיכנס אליו.
משם נכנסו לחנות במקום כלשהו עם גג וקירות ללא חול וקנינו לילדון גופייה טרמית ומעיל קצינים בשבילי.
עוד אחד. כי נגיד השניים שיש לי לא מספיקים.
אסביר לכם כמו שהסברתי לקאלי- מעילי קצינים הם מעילי סטאטוס. כל קצין באשר הוא, מלבד עתודאים, משתדלים כמה שיותר לא לשים על עצמם מעיל. כאשר אין כל פשרה אחרת אנו מוותרים על כך מלבד הזמן שאנו עולים לדרגת סגן. החל מהסתובבות עם שני ארונות אין זה מתקבל על הדעת ללבוש מעיל שאינו מעיל קצינים. צה"ל כבר לא מחלק אותם והם רק עוברים בירושה, אלא אם כן יש לכם ממש יותר מדי כסף מיותר ואתם יכולים מסיבה בלתי נראת להרשות לעצמכם להתבזות ולקנות אחד.
את מעילי הקצינים שלי קיבלתי בירושה. אחד גדול ירוק נוסח נזלת אך מפצה על זאת ע"י פרווה סבירה, ושני גם כן גדול אשר מעוטר בכתמי שמן.
לאור העובדה שאין לי בן זוג אשר עליו יכול אני לבזבז את כספי ובכך לחמם לי את התחת,
החלטתי להיות בלתי סביר מוחלט ולקנות לעצמי אחד.
אז עכשיו יש לי מעיל קצינים שיושב עלי טוב ואפילו נראה סבבה. רק שהוא קשה כמוני בבוקר.
ולרייג' יש גופייה טרמית שיכולה לחמם אותו כשיהיה לו קר בטירונות ללא בחורים חטובים שיכולים לעטוף אותו. או שכן...?
לאחר שיצאנו מחנות זו, כאשר אני חתיך מתמיד בשל המעיל, הסתובבנו קצת בחיפה והגענו לגנים הבהאיים.
מה לעזאזל...?
כלומר, מעולם לא הייתי בהם אבל ראיתי תמונות. אגלה לכם סוד- אם אתם מגיעים מלמעלה כל מה שאתם רואים זה מליון מדרגות אשר נעולות במליון שערים.
מטופש.
יותר מכך? הדת הזו.
הבבאשמיה שלהם מת ולכן הוא הצטרף לבבא-אללה? מה...? אחדות ואהבה אינסופית בין כל ילדי האל...?
מישהו ראה פעם תחרות מלכת יופי?
כן? יופי. זו לא בדיוק אותה החרטה שהן מלעגות מפיהן בשביל להיבחר? שלום-עולמי-שקר-כלשהו -בשביל -להיות-מלכת-האנורקסיות?
ואיך אני יודע שזו באמת אותה הדת?
אסור לאכול בגנים! עלק המקום טהור וקדוש, אתם כופים הרזייה!
כשסיימנו לרדת על הגנים ועל הדת שלהם (בקול כי אנו דוגלים בפלורליזם, והם בטיפשות ולכן כדאי שהם יהיו מודעים לכך) הלכנו לאכול סושי. כי אנו הומואים ויש לנו סטנדרט שיש לשמר.
לקינוח הזמנו משהו שנשמע ממש ממש טוב.
כל כך טוב שלחלוטין בTHE VOICE כלל השופטים היו מסתובבים אליו. כהמשך ישיר לכך,
לאחר שקיבלנו אותו וראינו אותו הדחנו אותו.
זה היה סוג של נייצ'ר ואלי חם עם בננה.
מה...?
אי לכך ובהתאם לזאת, יצאנו משם ואכלנו גלידה.
אגב, גלידה זה קר. בשילוב קור חיפאי הנושא רגיש ומקפיא.
מזל שהיה לי מעיל חדש להתכרבל בו!
מכאן אאחל לרייג' גיוס קל ונעים, ומקסימום תזכור תמיד- על כל תלונה שנותנים לך אני מוכן לתת 2 כנגד אותם מפקדים.