טוב נו, אז מתברר שאמא לא הרעילה אותי. בנתיים.

אז סתם היה לי וירוס בלי חום ואפקטים אחרים...

אז אני פרנואיד. מה חדש?

מה שכן, אני עדיין לא מרגיש טוב ויש לי כאב ראש וסחרחורות,

אבל החלטתי שזה לא ימנע ממני לראות היום את רעות בת"א. למרות שאני שונא את העיר הזו, לא ראיתי אותה כבר שנה.

אז קמתי בבוקר, נסעתי למכללה. הייתי ערני שלוש שעות וחתכתי הביתה. הייתי בבית שעה ואז תפסתי אוטובוס לת"א. כמנהגי הקדמתי. בהרבה...

אז החלטתי, מה יותר טוב אם לא ללכת לשירותים?

אז באתי להיכנס לעזריאלי והשומר בכניסה חילל לי את הצורה. אבל ממש, ועוד בסוף אמר לי "סע" כאילו אני אשם בזה. וזאת חוצפה, הוא מטריד אותי מינית ואז עוד מחפף אותי ככה?!

יש לשומרים משהו נגדי. תמיד עוצרים אותי. גם בת.מ של נתניה. ולא עוצרים אף אחד, רק אותי. גם אם אני נכנס עם עוד אנשים, אז יעצרו אותי ויגידו לי להזדהות. לבדוק מבטא ערבי. אבל אני בכלל נראה אשכנזי!

זה בגלל שאני שמן.

כל מקרה אז נכנסתי לעזיראלי שאני מרגיש מחולל וטינופתי ופיכסה. אז הלכתי לשירותים. ויש לי מזל נאחס אז מה יקרה? הם בתיקונים.

אז כמו כל הבנים פניתי לשירותי הנכים. ואני מחכה. ומחכה ומחכה ומחכה.

ואז מחשבה חלפה בראשי, אני בן. אני לא מחכה בתורים.

אז כמו איש בעל תושיה, הזזתי את עצמי לקומה מתחת והלכתי לשירותים. הגאונות...

אז שאני נכנס לשירותים, בכוונה להטיל את מימי ולקבל קצת נחת, נכנס כזה שמקבץ נדבות. מה?!

עכשיו?! מה לעזאזל הוא ציפה?

אני רוצה להרגיש קל יותר, אבל לא מבחינה כספית.

כל מקרה סיימתי את ענייני ויצאתי החוצה. התקשרתי לרעות (עם הפלא של אמא כי לי אין כי אמא זונה. אבל דפקתי לה תפלאפון כמו כל ילד נתנייתי טוב^^) והתברר שהיא רק עכשיו נכנסה לת"א. אז התייבשתי באחד מספסלי העץ הממש לא נוחים שפזורים בעזריאלי והתחלתי לקרוא "אפלטון במקום פרוזק" של ד"ר לו מרינוף. בניסיון פתטי לפתור לעצמי בעיות בלי ללכת לפסיכו כי אין לי כסף לשלם לו.

אחרי שאני קורא שליש ספר היא הגיעה.

כמה התגעגעתי אליה...

היא הדבר בערך היחידי הטוב שיצא לי מהמועצה המחוזית.

אני פשוט מטורף עליה.

אז התחבקנו ויצאנו לגג. היא עישנה ואני ניסיתי להתחמק בתמרונים כואבים מהעשן של הסיגריה בעודי קופא לגמרי כי ברב טיפשותי באתי עם קצר.

ואז היא סיימה ויכולתי לשבת כמו בנאדם נורמלי ולא כמו קוף מקפץ. ואז דיברנו דיברנו דיברנו ואז סיפרתי לה על עצמי ואז הצחקתי אותה כי זה מה שאני עושה והגעתי למסקנה שאנשים מאגניבים אלו אנשים שהנטיות המיניות שלך לא מפריעות להם.

אז ממש נהנתי איתה.

אבל בסופו של דבר חזרתי הביתה. באגר.

אין לי תוכניות לל"ג כי.... אני נכשל בלי חברים. אז החלטתי להתעלק על בנדוד שלי. הוא בטח גם יעיף אותי אבל מילא.

חוץ מזה לא בא לי להיות שמן אז אני אנסה לא לאכול. זה גם נחשב אנורקסיה אה?

אבל אני שמן.

כל מקרה החיים יפים... שאני לא בבית.

אז תזמינו אותי אליכם^^

כן, כן.

וזה לא עוד אחד מהקטעים שעוברים לי בראש.

הפעם אני בטוח.

אני לא מרגיש טוב. ואני מע"ר אז בדקתי את עצמי ואני אמור להיות בריא.

ובכל זאת הראש שלי מתפוצץ ואני לא יכול להזיז את עצמי.

שתיתי כל כך הרבה שאני נאצל להריץ את עצמי לשירותים כל הזמן וכאמור, אני לא במצב של לעשות את זה במיוחד לא בתדירות כל כך גבוהה.

אז אני גוסס.

מרעל.

וזאת אמא.

בטוח שזאת היא.

היא פשוט החליטה שמכוון שכבר נמאס לה ממני מותר לה להרוג אותי.

הרי אני הבן שלה לא?

היא ניסתה כמה פעמים, לא הצליחה.

אני ניסיתי כמה פעמים גם לא הצלחתי.

לקח 18 וחצי שנה בערך,

אבל סוף סוף אני הולך למות.

הייתי מאושר מזה אם זאת לא הייתה אמא.

כלומר אני ניסיתי להרעיל את עצמי ולא הצלחתי אז למה דווקא הכלבה הזו כן מצליחה?!

מילא למות, אבל בגללה?!

בעעע

אני מוריש את ה...

-.-

אין לי שקל.

מעניין אם בכלל ישימו לב לזה שאני מת.

כלומר לאף אחד לא באמת אכפת ממני.

אתם גם לא תבחינו משהו. פשוט אני אעלם.

אה אני אסריח...

ומצבה זה הרבה כסף לא?

חא אכלת אותה אמא^^

אז עכשיו שאני מחייך בעיוותים אני יכול לשחרר את נשמתי מכבלי עולם,

טאטא

הניסיון הפתאטי שלי לאנורקסיה לא עבד משהו. אחרי שבועיים כמעט הגעתי אתמול לסבתא.

והיא פולניה.

אז יושבים במטבח.

והיא מוציאה מהמקרר מלון. כי "קניתי ויש בזה סוכר וסבא לא יגמור לבד אז תעזור לו."

אמרתי לא. היא עשתה לי פרצוף של 'משיגאנע'. ועברה הלאה. שוקולד, אגוזים, אפרסק, עוגה,חציל (?!) והרשימה ממשיכה.

ואני בשלי, "לא, תודה."

משום מה מסיבה לא ברור (ואולי כי פשוט המטבח נגמר) היא הפסיקה ל"שאול" אותי (הרעיון של לשאול אינו נמצא שאתה צאצא לפולניה. היא פשוט מניחה מולך אוכל, כמו מנחה. ואז מחכה פשוט שתאכל. ואז אם אתה לא אוכל היא מתחיל לקפוץ לך על המיתרים.) והתחלנו לדבר על כל מיני דברים. באיזשהו שלב סבא שלי התחיל שוב לספר לי על מלחמת סיני. ואני כמו נכד טוב מקשיב. אבל מכוון שכבר שמעתי את הסיפור כבר מליון פעם אני יודע אותו בע"פ אני שותק. להגיד לסבא את זה? לא. שיספר.  אם זה לא עושה לו התקף לב, נוק יורסלף אאוט.

כמו כן אני גם מודע לכל המהלכים הנהדרים של המלחמה כי למדתי את זה לבגרות. יהי זכרה ברוך.

כל מקרה פתאום סבתא שלי כזה אומרת לסבא שלי "תפסיק לבלבל לו תשכל, הוא גם ככה לא מקשיב." מה שלי כמובן הדביק את הפרצוף הזה -> OO"

ואז הוא שתק.

ואז סבתא שאלה אם אכלתי צהרים. ואז אמרתי לא כי הלכתי ישר מהמכללה לראיון עבודה, שהיה מצוין אגב אבל "יתקשרו אלי".

ואז היא שאלה על הלימודים ועניתי שאני מתחיל להנות וכהנא וכהנא ופתאום היא נהייתה אדומה כזו וצרחה עלי:

"מה לא אכלת צהרים?!

"ולא אמרת כלום?!

"אתה ילד רע!"

קמה מהכיסא כולה אש להבות טמרות עשן וקרינה רדיואקטיבית, הלכה למקרר (צעד) פתחה אותו והתחילה פשוט לרוקן את כולו. הוציא סירים הדליקה אש והתחילה לעשות מה שנראה מהצד כסעודה האחרונה על כל יושבי השולחן הכוללים את ישו ושלל שליחיו אבל כמובן שהכל לי. למה? כי היא פולניה ואני נכד שלא אכל.

ותוך כדי הבישול היא ממלמלת-צווחת "לא אכל צהרים?! ולא אמר כלום?! איזה נכד רע!"

ואני, שאני כזה פחדן ממלמל לעצמי "אבל אני לא רעב..."

משום מה ("בטח" משום מה, מישהו הקליט את זה ושם לה באוזן) היא שמעה את זה.

"מה לא רעב?! לא אכלת כל היום! ולא אמרת כלום! מה זה?! אתה הולך לאכול!"

שבשבילי זה נקלט כ"אתה הולך לגרדום!"

פולניות.

מי המציא אותן?

והיא בכלל לא פולניה. היא מפ"ת. המשפחה שלה הקימה. סלומון. כבר 250 שנה בארץ. מה פתאום זה קפץ לה ככה?

אז אחרי שהיא הביאה לי עוף (שלם) תפוחי אדמה (מכל רוסיה) מרק וצפתה בי אוכל את זה (נעצי בי מבטים שהמטירו עלי חצי שינאה על כה מר גורלו של הרעב) שאלה אותי אם אני רוצה שוקולד.

"אכלתי בשר סבתא."

"נו ו?"

"צריך לחכות שלוש שעות" (לא קשור לזה גם שלא היה מקום לזה בבטן שלי)

"מי אמר לך את השטות הזו?!"

"האחיין של סבא, הרב של רמת בית שמש."

ואז היא יצרה קול כזה של צרפתים משהו בסיגנון נממפפפבאף.

אז חסל סדר אנורקסיה.

כה אמרה סבתא.

לקחתי את תעודת הבגרות שלי.

סוף סוף.

ואתם יודעים מה?

זה באמת סתם דף.

אפילו לא יפה במיוחד וקיבלתי את זה בלי שקית ובלי כלום.

תעודת בגרות ותעודה טכנולוגית.

איפה התעודה של 12 שנות לימוד?!

טיפשים.

כלומר אני.

התעודה הזו לא תביא אותי לשום מקום.

ממוצע- 80.

טכנולוגית- 85.

איפה אני בעתיד?

משלים בגרויות, יפי הוריי וואו בוא נחגוג -.-

עלו עלי.

אחד מהכיתה שלי בא אלי היום ושאל מה עם הבלוג.

והתגובה שלי הייתה כמו של בדיקת דם. הפכתי לסיד שלא יכול לנשום לחשוב שמרגיש שכל עולמו חרב עליו.

זה בלוג בשבילי. כמו יומן.

ולא הייתה כוונה שמישהו שאני מכיר יגיע לכאן.

וואל, באגר.

זה דווקא מסתדר יופי עם תוכנית העל של הלסבית שמשחקת איתנו סימס, להרוס אותי.

אז ביקשתי ממנו שלא יגיד על זה כלום.

ואז עברו כמה שעות והגעתי הביתה.

וכמובן מה אני עושה תוך כדי?

נכנס לסרטים מפה ועד אוגנדה בנוגע למה הולך לקרות ואיך לנסות להרוג את עצמי טייק פור.

אז שלחתי לו הודעה באיסי שלא יגיד כלום.

ואז הוא נעלב.

יש לי כישרון מיוחד כזה.

אמרתי לו שאני פרנואיד ושאני מצטער.

בכל מקרה אני מאוד מקווה שזה באמת ישאר בינו לבין עצמו לביני ולבין הלסבית הגדולה כי...

אם לא...

אני פשוט לא יודע איך להתחיל להתמודד עם זה.

אז אם אתה טעית וחזרת לפה, פוקי (שתוק -.-) שתוק.

תודה^^

מישהו אמר פתאט ולא קיבל?

שסנטה ישמור על כולנו