אין לי כוח.

ובטח שלא לבזבז את זמני וכספי על משהו שלא קורה.

ולא קרה.

ולא יקרה.

כי אני כבר לא רוצה אותו.

מדהים עד כמה אני מוכן ללכת רחוק רק בשביל האופציה של אולי יקרה משהו.

אבל ככל שאנו נפגשים יותר, כך אני מבין שאין שום עתיד.

יש כל כך הרבה דברים בו שלא מוצאים חן בעיני,

וכל כך הרבה דברים שלא מוצאים חן בעיניו.

הכי מרגיז זו החוסר החלטיות שלו.

אני לא מבין למה אני ממשיך להתאמץ.

אני רוצה לצאת, להשתגע, לחיות.

ואתו אני מרגיש כ"החמניות" של ואן גוך. אך ללא שלב ההתפחות אלא רק בשלב הקמילה.

אני רוצה לצאת עם מישהו.

שגם ירצה לצאת אתי,

נמאס לי להיות הרודף.

לעזאזל, תמיד בנים היו שווי זכויות,

אז למה אני לא מוצא אחד ששווה כמוני ויכול להראות גם רצון ורצינות אתי?

טוב, זין.

ולא מהסוג שהייתי רוצה לבלות אתו הערב אלא יותר בכיוון של "שיט-איזה-חרא-ישבתי-שעה-לכתוב-פוסט-והכל-נמחק",

שזה נחמד כי בגדול זה אמור להיות חתיכת זין, ובטח הייתי נהנה ממנו, אלמלא הוא היה נתקע לי כל כך עמוק בתחת שאפילו לשבת עכשיו ולשחזר את הכתוב אני לא יכול מרוב כאבים.

סוג של באסה מהלכת על שתיים, מעין הקרנה מוזרה של חיי לתוך חיי... מה...?....אה?!

לא הגיוני בעליל.

אז הרעיון של "טוב, נו. אז אין לי כוח לשחזר את הפוסט העמוק משהו שלי לכן אני אזרום עם מה שיצא לי מהכתוב" לא כיפי כי אם מוזר.

חרא של חיים. באמת. לשבת בשישי בלילה בלי תוכניות זה מעפן רצח במיוחד אם תכננתם כבר מה ללבוש.

ואני אוהב להתלבש. לתפשט לא כל כך אבל זה בעיקר כי אין בשביל מי.

ואם כבר הגענו למי אז אני חייב להודיע לבחור שאני כאילו יוצא אתו-

וכאן אקטע את העלילה הנורא לא מעניינת ואתרכז ב'כאילו',

זה כל כך כאילו שאפילו סטיבן שפילברג היה פוער את פיו נוכחותי ואומר לי שאני חי בסרט כל כך בדיוני שאפילו אשפי הפנטזיה לא היו יכולים להעלות זאת על דעתם.

ועכשיו אחזור אל הבחור-

שאני לא יוצא אתו יותר.

בעיקר כי הוא לא אוהב את הציניות שלי (והיא עיקר האישיות המלבבת שלי) ואמר לי יותר מדי פעמים שאני לא בדיוק מה שהוא מחפש (ואת זה לא צריך להגיד אפילו פעם אחת, שלא לדבר על יותר מפעם אחת).

אז כן,

ככל שהזמן עובר הוא נמשך אלי יותר והוא מהופנט מהעיניים הירוקות- מרהיבות שלי,

אבל זה לא עוזר לי בחיים.

וניסינו, אבל נמאס לי כי וואלה- זה מוביל לשום מקום.

במיוחד לאור הפוסט האחרון שלי.

כאילו, באמת. אני יכול לקחת דברים עמוק אבל ראבק אם זה לא מביא לי בעל אין לי צורך בהם.

ואני רוצה רק בעל. כזה שיביא לי תינוקות בכיניים, מקיאים, מפליצים וחמודים. מכונות קקי ושתן.

רואים? סרט. פנטזיה מפגרת שתסתיים בטרגדיה בעודי אמות לבד.

קצין רב דרגות וללא משפחה.

מעפן.

וגם הומואים.

וגם המקומות שלהם. והייתי השבוע. קפצתי לבר-נוער לראות מה זה. והייתי באוויטה. ובגאלם. כמו כל צבא-הומואי-ישראל שעשו מצור על המועדון.

לא הרגשתי בנוח.

אין איזה הומו חנון כזה איפשהו שמחפש בעל ולא רק זין?

כי באמת אני מתחיל לחוש נואשות.

זו המסקנה שהגעתי אליה לאחר שיחה עם פילו.

בכלליות, אני לא נוהג לעשות זאת.

אני מנותק לחלוטין מחיי הקהילה והחברים בה.

ליתר דיוק, יש לי חבר הומו אחד שאני נפגש אתו אחת לאף פעם לא.

כך שניתן להניח שאפילו אם יש פוטנציאל לרדת לבחורים- הוא פשוט לא ממומש בחיי.

אני יכול לספור על יד אחת את מס' הבחורים שירדתי להם.

מלבד בחור אחד הכל היה בהקשר רומנטי.

ועם אותו בחור זה פשוט היה ניסוי נוסח האח הגדול.

הייתי בשבוע של הגנת ישובים על שפת ים המלח. יד הגורל החליטה שאני אעביר 5 שעות כל לילה עם הבחור לבד בשמירה, ולאחר מכן 5 שעות בחדר משותף, שוב לבד.

והוא היה גם קצין. והומו.

ובחיים לא הייתי יוצא אתו.

ובחיים גם לא הייתי עושה אתו, או עם כל אחד אחר, משהו שמוכוון סקס נטו.

ולכן עשיתי זאת.

אך בעיקר כי לא הייתי אמור לפגוש אותו שוב לעולם.

זה היה יותר מחצי שנה לאחר שנפרדתי מהאקס ולא התקרבתי לאף בחור.

אז בשמירה הראשונה שברתי את הקרח.

ובחדר אח"כ כמעט והתחרטתי.

בשמירה לאחר מכן היו שוב דיבורים,

ואז הגולל נחתם.

והוא גנח חזק והתרגש.

ואני גם.

כמעט ושכחתי עד כמה אני אוהב זאת. והעובדה שהוא- שחי מסטוץ לסטוץ- גונח נתנה לי תחושה טובה. אני עושה משהו טוב.

זה קרה שוב בערב החג. עם בחור שאני מעין יוצא אתו. הבחור הראשון שאני יוצא אתו לאחר הפרידה. ואני כל פעם מתייחס אליה ואני לא שם שהזמן זז ואני רווק כבר שנה וחודשיים. שנה וחודשיים ששום דבר לא התקדם במישור הרומנטי.

ושוב הגניחות וההנחות. והתחושה הטובה שלי.

והכיף, כי באמת שאני מאושר שאני עושה זאת. כמעין עדות נצחת לכך שאני אוהב בנים. אני אוהב להשתעשע אתם במיטה.

אני מניח שאם הייתי נותן לעצמי להיכנס גם למיטות של בחורים בלי חובת ההרגשה של 'אנחנו הולכים להתחתן!' אז הייתי יכול להיות אחלה של סטוץ. אבל אני מלא מרשה לעצמי כי אני בטוח שאני ראוי לטוב מזה.

ההבנה שאני טוב בכך מעלה לי את הביטחון העצמי. אני יודע שלא הייתי עם הרבה בחורים, אבל כל אחד ממגזר אחר ועם ניסיון אחר. אבל התגובה היא תמיד אותה תגובה.

בעיקר של תשישות הצד השני לאחר הגמירה והעיניים הבורקות והמשובבות שלי הנחות עליהם.

ובכל זאת,

עם כל הרעיון האדיר שאני מוצץ נהדר וגורם לגמירות מעלפות,

זה פשוט לא עוזר בחיי.

אלא אם כן אני אחליט מתישהו להיות זונה, וזה נראה לי לא יקרה כי כרגע הגורם היחידי שדופק אותי בתחת זה צה"ל.

אפשר בבקשה שיפול עלי איזה בחור מקסים שיהיה בן זוגי?

אני יודע לרדת טוב!