אני שונא את עצמי.

על כך שהתרגלתי לבדידות הזו.

על כך שאני נותן לבדידות הזו לחדור ללבי.

על כך שאני לא נלחם מספיק חזק עליו, כי תמיד אפשר עוד.

על כך שאני מוותר. שאני נותן לו ללכת.

 שאני מסכים לא להיפגש עמו אף על פי שכבר שבועיים לא ראיתי אותו וזה הופך להיות השבוע השלישי.

אני שונא את עצמי.

על כך שאני לא תומך בו לפי ראות עיניו.

על כך שאני נכנס לדיכאון שמזין את עצמו.

על כך שאני אוכל ומשמין.

אני שונא את עצמי כי אני כבר לא מושך. אפילו מוחי הפך לכהה בימים אלו ואיני מסוגל לסובב ראשים.

אני שונא את עצמי כי זה לא נכון. כי את ראשו שלו אני לא מצליח לסובב. את של אחרים אני מצליח.

ואני מנסה רק על מנת לבדוק האם אכן זה פשוט הסטטוס בנינו או שזה כלל העולם כלפי.

אני שונא את עצמי כי הגעתי למצב הזה.

אני שונא את עצמי כי ככל שהזמן עובר ואני לא רואה אותו, לא חש ממנו אהבה, לא חש עניין,

אני נשאב לצבא. משתקע בו ומטביע את יגוני בו.

אני שונא את עצמי כי אני אוהב אותו והאהבה שלנו לא מספקת.

היא לא חזקה מספיק.

היא לא עוצרת את הזמן, היא לא מכפילה את עצמנו על מנת שנוכל להיות בשני מקומות בו זמנית.

היא אפילו לא מספיק חזקה בשביל להוסיף כמה שעות ביממה או לכל הפחות ליצור שדות קליטה במקום שכוח האל אשר אני נמצא בו.

אהבה מקסימה מרהיבה מלבבת.

לא מסוגלת לעזור בכאב. לא מסוגלת לגרש את הגעגוע, לא עוזרת בלילות ללא שינה מדאגה לעצם קיומה.

אני אוהב אותו. אני מאוהב בו. אני מעריץ אותו.

אני מתגעגע, אני כושל.

פעם האהבה הזו הספיקה.

שוב אלי.

רוב האנשים שבאתי אתם במגע בבסיס החדש כבר יודעים עלי.

הם ציפו לכך ואני, אני כבר ממזמן לא מצנזר את עצמי כי אני חש בנח עם עצמי והמיניות שלי.

מתברר שאני ההומו הרביעי שנשלח לענף.

אני יכול לתרץ כמה שאני רוצה את הסיבה שהגעתי למקום הזה אבל אני מתחיל להבין שזה מקום אופטימאלי "לזרוק" בו את הקצינים ההומואים של החיל.

אני מרגיש בנח במקום הזה. ללא קשר להומו הנוסף שבענף. כיף לי שם, אני די מאושר ואני אוהב את התפקיד. אין שום קשר לנטייה המינית שלי. גם אם הייתי סטרייט מושלם הייתי רוצה ומעדיף להגיע לשם.

הבעיה היא שאר סגל הענף שכבר מאס בהחלטות החיל לשלוח אליו את ההומואים. כמו שאמרו לי, זו לא הייתה הפתעה, להפך. אבל לבוא ולשמוע שבגלל שאני הומו אני מוציא שם רע לענף...

זה מטופש. במיוחד לאור העובדה שלא אני מחליט לאן מציבים אותי ובאיזה תפקיד, אף על פי שאני כן רציתי להגיע לבסיס הזה ולתפקיד הזה.

זה עוד יותר מטופש לאור העובדה שהתפקיד של הענף שלי זה להיות מקצועי. מה הקשר בין העדפה מינית למקצועיות? ואי אפשר להגיד שאני לא יודע לא מה אני מדבר. אני כן.

בסוף השבוע, כאשר נסעתי עם אחת הקצינות באוטובוס הביתה היא אמרה לי שזה נחמד שאני מרגיש בנח עם עצמי אבל אולי כדאי שאני אעדן את עצמי. לא.

זה היה מונח שלי. אני לא מוחצן וכוונתי הייתה שאני אעדן את ההתנהגות שלי.

היא נכנסה לשטף דיבורי ועצרה אותי.

"לא, להפך. תפסיק להיות. אתה עדין מדי!"

לקח לי שנייה לחשוב ואחריה החלטתי שלא אסביר לה את ההבדל בין עידון לעדינות.

אני עושה צעד אחורה.

אני יודע שכל מה שאמרו לי לא כוונו בשל הפגיעה אלא יותר כשיתוף דברים למרות שזה יוצא כמעין אינקוויזיציה על היותי הומו.

אחוש מוזר אבל אנסה לא להיות.

ארגיש לא בנח ולבטח אעשה מעצמי צחוק כי אראה כמו הומו שמנסה להתנהג כסטרייט,

אבל אולי זה איכשהו יעזור.

אולי.

ננסה לשבוע. נראה מה יקרה.