המח"ט שלי מסיים את תפקידו.
לא הייתי רוצה להגיד שעובדה זו קצת מערערת את ביטחוני בביטחון המדינה מאחר ואותו אלוף- משנה הוא אחד המוערכים והחזקים שהכרתי ואני חושב שלמרות שהוא יוצא ללימודים ובכך מבטיח את ביטחוננו בעתיד, בזמן הקצר והקריטי הזה אנו מפסידים אותו.
ולכן, אני לא אומר זאת.
אין לי כל בעיה שילך מכיסאו ובמקומו יגיע מישהו אחר, שונה.
כשקצינת השלישות החטיבתית ניגשה אלי ודרשה ממני כסף למתנת פרידה לאותו מפקד מהולל, נחרתי עליה בבוז.
כשהיא התעקשה קלות ואמרה שכל קציני המטה נותנים, ואני מוגדר כקצין מטה מן השורה ולכן אני גם צריך לתת, נתתי בה מבט מאובן של כעס מודחק.
"אני כל כך מן השורה כשבפעם הראשונה שניגשתי אליו עם בעיות שאני בדרגתי לא יכול לפתור, והוא בדרגתו יכול, הוא החליט לא לעשות דבר ולהגיד לי להסתדר עם עצמי. אז גם עכשיו אני אסתדר בלי לתת לו מתנת פרידה".
אותה פגישה אגב, הייתה האחרונה. מעולם לא נתנו לי את ההרגשה הטהורה של חוסר אכפתיות כה מוחצנת כלפי עבודתי.
התרגשתי, כמובן. אבל עכשיו, חצי שנה אחרי, אני מבין שזו בעיה שלו. אני קצין מקצועי בשבילו- וכשהוא בוחר להתעלם ממני הוא לוקח את האחריות עליו.
לכבוד הפרידה הסמח"ט, מפקדי היקר, החליט שאנו בתור המטה הולכים לשיר למח"ט שיר בערב פרידה ממנו. בלייב. מול משפחתו וצמרת צה"ל של כמה תתי-אלופים ואלוף אחד או שניים.
כי כל אחד רוצה לשמוע אותנו שרים? כי אין להקות צבאיות שזה התפקיד שלהן....?
כדי שלא יהיו יותר מדי פאדיחות סגרו לנו יום שלם באולפן הקלטות ע"מ שנוכל לייצר פלייבק.
שם גיליתי שאני החמור היחידי.
כלל מפקדי היחידות; בין אם מפקד עוקץ, מפקד ללוחמה בטרור, מפקד אספקה בהיטס, מפקד יח' צניחה והטסה והסמח"ט פצחו ברינה מלבבת כשכל מה שנותר לי לעשות זה לעמוד בצד ולבכות לעצמי בחושך.
אפילו קצין האג"ם החטיבתי הצליח להקליט את עצמו בקול מרענן.
אני לעומת זאת... חרקתי לחלוטין.
ובהברקה של רגע, הסמח"ט החליט שלא רק שמקליטים אותנו שרים, אלא כדאי שגם ילצמו אותנו לקליפ.
כך שמי שלא הסתפק בקול הזוועה שלי יכול כעת גם להנות מעדות ויזואלית שלי על מדים.
מרהיב.
רביעי חמישי יצאנו לטיול ג'יפים, פרידה מהמח"ט. שוב אותה חבורה עליזה שמוקלטת בשירה.
האמת, שנהנתי בטיול הזה והדבר בהחלט גיבש אותנו בתור מטה ומפקדי יחידות.
למרות שלא תמיד היה נקודות אור.
כמו למשל שכשנתקעה לנו סופה והמח"ט החליט, בניגוד לכל דעה רציונאלית ומקצועית, לגרורה אותה לאורך כל 40 ק"מ המסלול בשטח,
וכשהגענו לפיצול בין שביל משעמם יחסית אך נח לגרירה לבין מסלול עם מדרגות, והמשכנו למדרגות.
נוצרה סיטואציה שמפראות הנהיגה של המח"ט והגרירה של הסופה, הגלגל שלה השתפד על אחד מהסלעים שבלטו בשטח ופשוט פוצצו אותו.
בהמשך הגענו למדרגה של מטר שלקח לנו שעתיים להעביר את הרכב התקול כשכל הבנים דוחפים, מרימים ומנערים אותו.
באחת הפעמים הסופה כמעט התהפכה ומחצה אותנו.
זה היה יכול להיות מצחיק.
אני יכול לראות את הכותרות.
מח"ט הודח שבוע לפני שסיים את תפקידו בעקבות מותם של 2 סגני -אלוף, 5 רב- סרנים, סרן, 2 סגנים וסג"מניק.
ובלי קשר לפרידת המח"ט,
אתמול התנגשה לי המציאות עם מה שהולך לי במח ולא יצא משהו חביב במיוחד.
שלחתי לידידה שלי SMS "פרה?" במקום "ערה?".
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy