זה בין המשפטים היותר חזקים שיצא לי לשמוע.
והוא כ"כ נכון.
מי נהייה בליה מחשבות שלנו?
שלווים יותר?
מאושרים יותר?
המחשבות הורגות אותנו, הן מחסלות, מלחיצות ומדכאות אותנו.
אני אתן לכם דוגמא, היפותטית:
אם למשל מישהו מעליב אותי, אומר לי משהו פוגע ואני כולי נעלבת ממנו.
אני חושבת לעצמי: למה הוא אומר את זה ולמה דווקא לי? מה עשיתי לו? זה נכון מה שהוא אומר? אני תמיד נחמה אליו,, למה הוא מעליב אותי? איזה מניאק!!
עכשיו הקטע הוא להיפתר מהמחשבה הזאת, אני, אותו בן אדם עומדת מולו באותו הרגע שהוא מעליב אותי
בלי המחשבה של: "הוא לא אמור להעליב אותי". ברור שאני ארגיש הרבה יותר טוב.
המחשבה על כך שהוא לא אמור להעליב אותי, היא זאת שבעצם גורמת לי סבל.
אם כך, זה מושלם, כל פעם שמישו יעליב או יפגע בנו, נוכל לחקור את המחשבה שגורמת לנו סבל ולהשתחרר ממנו.
זהו, שזה לא תמיד כ"כ פשוט.
אני עוד ציכה לעבוד על זה.
המציאות, היא מושלמת, מושלמת כמו שהיא, ולא אמורה שהשתנות בכלל.
וברגע שאני מנסה לשנות את המציאות אני רק סובלת מזה..
מהתיאוריה הכ"כ גיאונית הזאת הגעתי למסכנה שאני טיפוס מאוד ביקורתי.
אולי גם זה מה שאמור להיות, זה מה שאני אמורה להיות.
מהכובד הלא מוסבר הזה אני כנראה אשתחרר בקרוב.
נוסעת לצפון, ואז גם לצרפת.
נקווה לטוב.
אתגעגע המווון.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
