שיקרתי!
שיקרתי לעוסי"ת,שיקרתי לכל מי ששאל, שיקרתי לעצמי!
אמרתי לכולם שלמרות שההורים שלי נפרדו שום דבר לא יישתנה,לא בחיים שלי,ולא בי...
אני פשוט ניסיתי להוכיח את זה לעצמי, שהכל בסדר..
פחדתי ממשהו אחר.
אבל זהו, המצב השתנה.
אני מצטערת על זה שכששאלו אותי איך אני מרגישה אחרי שהם נפרדו, אני חייכתי ואמרתי שהכל בסדר ולפעמים אפילו אמרתי שאני שמחה שהם נפרדו...
אני מצטערת שלא יכולתי אז להשפיל מבט ולהגיד שקשה לי, נכנעתי להבטחה שלי, נכנעתי לעצמי, נכנעתי לשקר.
כי אני לא רציתי להרוס את השמחה של האחרים עם הבעיות שלי, בחרתי בדרך הקלה[כמו אבא שלי אם מותר לי לציין] פשוט התחמקתי, ברחתי מהצרות.
אז האמת היא שלא פעם בתקופה האחרונה שכבתי על הגב, עם העיניים נעוצות בתקרה, עם מוזיקה, וחשבתי..
חשבתי על העתיד.
חשבתי על זה שאני לא אצליח בכלום, כי הציונים שלי לא מספיק טובים, ואני לא משתדלת מספיק, וגם אם אני ארצה לקחת את הדרך הקלה ולדגמן, או להיות שחקנית, גם את זה אני לא יכולה לקחת, אף אחד לא יירצה אותי, בואו כולנו נדה בזה שלא נולדתי בשביל זה.
בזמן האחרון גם חשבתי על המשפחה העתידה להיות לי.
חשבתי שנכון שיש ויהיו כאלה שיאהבו אותי, אבל אחרי הפרידה של ההורים שלי, והכאב שזה השאיר בי, גרם לי לפחד מחתונה ומילדים, אני תמיד חלמתי על משפחה מאושרת, על ילדים שלא חסר להם כלום, הרבה פעמים הייתי אומרת:" כשאני אהיה אימא ובלה בלה בלה...", אבל עכשיו, הבנתי שמשפחות מאושרות יש רק באגדות, אני מפחדת שאם אני אתחתן, גם לי יהיה רע, וןשגם הילדים שלי יפגעו מזה!
אני רק רוצה מישהו לחבק עכשיו.
נמאס לי שמתייחסים אליי כמו אל ברבי, כל האנשים האלא שמכירים אותי מהאינטרנט וכאלה..
הם תמיד אומרים לי:"תעשי לי ילד" למה אתם רוצים אחרי זה לטפל בו?! או "הייתי עושה אותך" אני מבינה שאתם מתלהבים ממני.. אבל אני לא הזונה שלכם!
אנשים שלא מכירים אותי ושומעים שאני בפנימייה תמיד אומרים לי:" יאו איזה מסכנה, בטח נורא קשה לך.. בלה בלה בלה.." אז עכשיו כולם יודעים שיותר קשה לי בבית, ולא בגלל שמרביצים לי או מתעללים בי, רק כי למשפחה שלי קשה, אז כואב לי, וכמעט אף פעם לא בכיתי ליד ההורים שלי והמשפחה, תמיד זה היה בסתר. לא רציתי להוסיף עול.
אז עכשיו אני רק רוצה מישהו שיגיד לי שהכל בסדר, שיחבק אותי, שיאהב אותי כמו שאני, שיעריך את מי שאני, ולא מישהו שרק מחפש מיזמוזים, כי תכל'ס אני לא הבן אדם הנכון לחפש אצלו מזמוזים.
ועוד משהו לאלאה שאף פעם לא הבינו את האהבות שלי, תמיד אהבתי את הבנים שיותר גדולים ממני,טוב, כמעט תמיד, פשוט אני רוצה קשר רציני עם מישהו, ותמיד היה נדמה לי שהבנים בגילי הם לא ברמה שלי, אבל הבנתי שלא כולם נולדו תחת השם אנדריי דגאי, ושלא כולם מושלמים כמוהו.
ולסיום משפט מעידן הקרח 2 שאהבתי:
"אם היה לנו כלב, ולכלב היה ילד, ולו היה חיית מחמד, אולי זה היה סיד"
3> אנקה||דורימון D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: