עכשיו כשאני חייה לבד חודש וחצי לגמרי לבד התחלתי לאהוב לבשל לעצמי.
אז כשהייתי גרה אצל ההורים, להכין אוכל בשבילי זה טרחה כי אז גם יש מלא כלים לשטוף. תמיד אמרתי שאני שונאת לבשל, שאני לא יודעת ואם יהיה לי כסף אשכור פיליפינית שתבשל לי.
שהבעל שלי יהיה מסכן חחח והוא יהיה חייב לדעת לבשל.
תמיד ידעתי שברגע שאגור לבד, אתחיל לבשל כי אין ברירה. אז אף פעם לא מיהרתי ללמוד.
קצת יותר מחודש לפני שטסתי, אמא שלי נפלה ושברה את הרגל וכל הבישולים השבועיים עברו אליי והיא עזרה לי ללמוד.
עכשיו אני סתם רוצה לבשל כל פעם משהו חדש, ללמוד. מנסה לא לאכול בחוץ.
מנסה לחזור לכושר עכשיו. מתאמנת בחדר כושר של האוניברסיטה, אבל אין שם אפילו הליכונים ומכשירים לשריפת שומן. רק מכשירים של משקולות ואני שונאת לרוץ בחוץ כשקר.
אקפיד כנראה עד שיהיה לחץ בלימודים. ככה היה גם סמסטר קודם.
למדתי שלחיות לבד, זה פשוט מדהים. אני הרבה יותר מסודרת.
תמיד פחדתי לחיות לבד פה. חשבתי שארגיש בודדה ואשקע למחשבות ודכאונות. אבל זה ממש לא ככה.
אחרי השותפה האחרונה, לעבור לגור לבד היתה ההחלטה הכי טובה.
גם הזמן פשוט טס לי