"היו שם כל מיני דברים של ישו, ישוע, אבל העדפתי לקנות לך משהו אחר, כדי לא לבגוד באלהים".
מעניין. מוכרחים להכיר את אלהים כדי לדעת שבלי קשר ללקנות או לא לקנות לי מגנט של דג, שעליו כתוב ישוע, את, בדרך חייך, בוגדת באלהים.
אלהים. זה שברא את העולם. ואותנו.
זה שנתן לנו חיים, וברא אותנו באופן שנהיה בקשר איתו. והוא איתנו.
אלהים שביקש שנאהב אותו. והוא קודם אהב אותנו.
אלהים שביקש שנזכור אותו. והוא מעולם לא שכח אותנו.
אלהים שביקש שנשוב אליו. והוא מעולם לא עזב אותנו.
אלהים שביקש לסלוח לנו. ואנחנו מעולם לא צדקנו.
כשאנחנו לא איתו- אנחנו נגדו.
כשאנחנו נגדו- אנחנו בוגדים בו.
מבחינתך אמונה בישוע משמע בגידה באלהים. ניחא.
מבחינת אלהים לא להקדיש לו את חיינו- זו בגידה.
לא משנה מה נעשה או לא נעשה, ועד כמה אנו אנשים טובים, הגונים וישרים,
המעשים הם מתים. ואין בהם כדי לרצות את אלהים.
ולא, זה שאת מאמינה שאלהים קיים, ומעריכה ורואה בעין יפה את המצוות והניסים שנטע בקרבנו- אין פירושו שהקדשת לו את חייך.
כשאלהים מבקש מאיתנו דברים, יש לו כוונה אחת ויחידה: שנבצע אותם!
ויש לו גם דרך אחת ויחידה, בה הוא מבקש שנבצע אותם. והוא נתן לנו לבחור.
ולא בין דרך אחת למשנתה. אלא בין לרוץ איתו לבין לרוץ נגדו.
אלהים הוא אלהים טוב. אבל הוא גם אלהים של צדק. והוא לא משתנה. אם הוא מצווה אותנו לעשות כך או אחרת, אז הוא דורש שנעשה זאת. וזה בידיים שלנו אם לעשות או לא.
הוא נתן לנו לבחור בין חיים לבין מוות.
אם בחרנו בחיים, נקבל חיים, ואם במוות- מוות נקבל.
כל דבר שלא מתיישב עם דברו ודרכו- זה המצאה שלנו. מקורית או לא- זו המצאה. והיא שלנו.
ואלהים, שבמשך הנצח חפץ בנו, וברא אותנו, כרצונו ולמען שמו,
קורא לנו.
לשוב.
ולעשות את רצונו.
להזדכות בכפרתו.
לנוח באהבתו.
ומי אני לפניך שהראת לי את פניך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
