לפעמים אני מרגיש אותו, את הטירוף הזה, מזדחל לי מתחת לעור בתחושה כמעט דביקה שכזו, ממלא לי את קנה הנשימה וחונק אותי.
זה תפס אותי היום בפקק בחזרה הביתה מהמשרד. אני עומד בצומת, מחכה שיתחלף לירוק ופתאום הדופק עולה ואלף מחשבות נדחסות לי אל תוך הראש. פתאום אני רוצה לשים גז ולגמור עם הכל כי מה הטעם גם ככה. בינתיים, הרמזור נהפך ירוק והראש שלי מתפוצץ לאלפי חתיכות. אולי די.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
