| |
|
| 4/2018
שבועיים אחרי שנכנסתי לדירה
שבועיים אחרי שנכנסתי לדירה אני עולה לגג כדי לראות אם באמת רואים את הים כמו שהבטיחו במודעה. לא רואים. במקום זה אני מוצא קרש עץ ארוך שבולט מהבניין וניצב לרחוב, כמו אלה שרואים בסרטים ישנים על פיראטים שמפליגים בים, שודדים ומזיינים. כנראה אחד מהדיירים שעברו כאן מסמר אותו מתישהו לרצפה ומאז הוא נשכח שם, נצרב באיטיות בשמש, מקלף שכבת צבע אחת אחרי השניה. אני בוחן אותו מקרוב, כאילו מנסה למדוד האם הוא יוכל לשאת אותי אבל מעדיף שלא לבדוק על באמת. לפחות לא לבינתיים. במקום זה אני נשכב מלפניו ונרדם באוויר הפתוח. אני חולם על נופים אינסופיים, תהומות אינסופיים, ואז מתעורר. דברים נראים לי קצת שונה עכשיו. השמיים קצת כחולים יותר, הצלילים קצת רכים יותר והקרש קצת ארוך יותר. אני נעמד עליו ולמרבה הפלא הוא עומד בזה כמעט ללא מאמץ. כשאני מגיע לקצה הוא כבר מתחיל קצת להתנדנד אבל עוטפת אותי מעין תחושת בטחון בלתי מוסברת שגורמת לי להיאחז בו עם קצות האצבעות ולהישיר מבט מטה. אנשים מתחילים להיעמד מתחתי ולהצביע אבל אני רק עוצם עיניים ונותן לשמש לסנוור אותי פעם אחרונה מבעד לעפעפיים, עד שהאור נשטף בצבעי אדום כתום בוהק ואני נשמט מטה לצלילי שריקה חרישית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: