אקונה מטטה, משפט מדהים!

"עומד לפניך בן אדם נפלא שאוהב, מעריך ויתן בשבילך הכל.

תראה לו שאתה מעריך אותו.

תעשה לו הרגשה טובה מדי פעם.

תגיד לו שאתה פאקינג אוהב אותו.."

למה רק אחרי שבן אדם מת לומדים להעריך אותו? למה כשהבן אדם עוד חיי לא שמים עליו..

בשביל מה קיים כל המסביב הזה? כל היופי הזה שבחוץ?

בשביל שרק אחרי שאנשים ימותו, ילמדו להעריך אותם.

ולהבין מי הם באמת היו.

אבל אז, זה כבר לא יעזור.

אני לא מתייחסת לזה.

אני מנסה להדחיק את זה עוד ועוד..

אולי זה רק תשומת לב.

אני לא יודעת באמת למה זה,

אבל זה מה שאני מרגישה עכשיו.

היום ניצנים..מקווה שיהיה כיף...

יום טוב לכולם