ill remember you when i forgotten all the rest

חודש לפני שהוא נסע לחו"ל ..חזרנו להיות בקשר...היינו בערך חודש ביחד..

שכבנו והיינו ביחד ..בכינו ..דיברנו.. וכאילו התאהבנו מחדש..כך הבנתי לפי דבריו..כך באמת הרגשתי ממנו..

בכל הזמן הזה הוא התעקש עדיין לא לראות את הילד ..

רצה ש"נשקם" קודם את היחסים בנינו.. אני אוהב אותך -כך הוא חזר ואמר כל הזמן ..התגעגעתי אליך..

ואני כמובן נמסתי ...

התגעגעתי אליו גם ...מאד..

למרות כל הכעס שהיה לי אליו בלב על הנטישה בזמן ההריון ולאחריו ..

נורא רציתי להיות שם ..

במקום הזה של זוגיות ..זוגיות עם ילד...הילד המתוק שלי , שהוא בעצם הילד שלנו!!

באיזשהו שלב אמרתי לו שאני מרגישה שאני הופכת להיות "יזיזה" שלו.. ושלא מתאים לי -כך סתם לבוא אליו , לדבר , לשכב (האקסית שלך ,אם בנך) ואתה הופך אותי לזיון שבועי ..נ-ר-אה לך??

  לחכות כל פעם לטלפון שלך כאילו רק אתמול הכרנו ואנחנו באיזה סוג של רומן מתחיל..

וחוץ מזה  " מה עם הילד ??????" מתי בדיוק אתה מתכוון לראות אותו ????"

הוא כמובן אמר לי שאני פאראנויידית -ושאנחנו צריכים לשקם את האמון שנהרס בנינו ,

ושנלך  הפעם לאט לאט..שהשבוע הוא רוצה לראות את הילד..ושהכל עומד להיות בסדר מאמי..אל תדאגי..(אמר את זה כשהוא מרים כוס יין ושותה לחיינו)..באמת באמת - לא לשם המטאפורה כך הוא עשה ..

הביט בי בעיניים והרים את הכוס  ..

"בפעם שעברה " לדבריו , "ההסחפות המהירה הובילה אותנו לאבדון "..

לאט ..אבל בבטוח...כך הוא חזר ואמר וחזר ואמר.

הסכמתי -אבל התעקשתי שיתקשר כל יום ונדבר לפחות פעם ביום ..(נו באמת ..שוב לא עומדת על שלך ומסתפקת בפירורים  :-(   )

אחרי שהבטיח מיליון הבטחות , ואמר לי דברים מ-ד-ה-י-מי-ם..

הוא נעלם ..

נטרפתי וחיפשתי אותו בטלפון 4 ימים כשהוא לא עונה לי ומסנן אותי ..

בפעם הבאה שדיברנו - הוא אמר לי שהכל שטויות -  שהוא לא זוכר מה הוא אמר ..שהוא לא רוצה להיות איתי 

"לא בשלב זה"

כך הוא אמר

לא בשלב זה

החוצפן!! ..

על הילד ?? אין בכלל מה לדבר..הוא לא רוצה ולא מוכן להכיר בו..

3 שבועות אחרי זה שמעתי שהוא טס לחו"ל..

הוא פשוט פחד שאעשה לו שוב עיקוב יציאה מהארץ ופשוט " הרדים אותי " עד לזמן שהוא טס..

הרדים אותי במילותיו שכל כך רציתי להאמין להן ובגלל זה כנראה לא חשדתי בכלום..

כמובן שעיכוב יציאה מהארץ לא עלה בדעתי לעשות לו ..ואמרתי לו את זה שוב ושוב ..הסברתי לו שהכל נעשה מבילבול ..ובגלל זה גם ביטלתי את התביעות .)..

כנראה שהוא פחד ולא האמין לי - אז הוא לא לקח צאנס ..ובמירמה עזב כמו פושע ..כמו גנב..

השאיר אותי ות התינוק בפה פעור ..ומסרבת להאמין שהכל היה שקר

"קומבינה"..

לא ארחיב בדבריי על מצבי שהיה אחרי ששמעתי שהוא טס..

רק אומר ..שהילד גורם לי כל פעם להרים את הראש מעל המיים ..

ואני עדיין לא ממש מאמינה  שזה אכן קרה לי שהאמנתי ונפלתי בשקריו..

משתקמת לאט לאט ..

מהכאב מהכעס ..מהשפיטה העצמית..

עברו כבר 3 חודשים מאז...

.