הוא חשב לעצמו, מספיק לחשוב על מדוע אינך מצליח לכתוב יותר כראוי, פשוט כתוב, גם אם אתה מרגיש כי הכתיבה שלך מחורבנת. וכך בהחלט הוא חשב לעצמו. הוא הרגיש צורך עז לדבר עם מישהו, מישהו שהוא רוברט. על-כן ניסה ארוכות לתפוס את רוברט לאיזו שיחת טלפון קצרה או אולי פגישה חפוזה בנושא, אך למיטב הבנתו רוברט אינו קיים יותר על פני כדור הארץ, הבנה שבהחלט ציערה את ג'ים עד עמקי נשמתו, בעיקר כיוון שמעולם לא הספיק להודות לו על כל האמת שחשף בפניו.

ג'ים צעד במעמקי השביל אל המשך הלילה, הולך הקו ישר אחר המסלול שבחר עבורם כלבו של ג'ים, שהלך בקו מתפתל אחר נתיב ריח שהותירו אחריהם בעלי חיים אחרים. ג'ים חשב לעצמו להודות בטעויותיו. הוא ידע כי הן רבות, והוא ידע שבקרוב הוא לא יצליח להכיל את כולן. חתול מנמנם לו בסל של אופניים. ג'ים ביקש לגלות לאן הוא שייך. הוא כה אהב תוויות. הוא כה הרגיש נוח בחברת הידיעה. פנס רחוב כיבה את עצמו מעל ג'ים ברגע שעבר תחתיו. ג'ים תמיד חשב לעצמו כשיש לו כוחות א-נורמליים כשדברים מסוג זה קרו. למען ההגינות, זו הייתה סוג הפעילות העל-טבעית היחידה שהתרחשה סביבו. אישה עם כלב עברה בצידו השני של הרחוב, והכלבים החליפו מבטים מבין המכוניות החונות. כלבו של ג'ים התקדם הלאה, נכנס לגינה צדדית של בניין, רחרח מעט סביבו ואז חג מספר פעמים תחת שיח עירוני נפוץ שג'ים לא ידע את שמו, כופף את פלג גופו האחורי וצרך את צרכיו בחשכה.