חמש דקות ושלושים ושלוש שניות.

זה רק בדקות האלה של הבוקר,

כשהאור נכנס בכוח לכל מקום שאתה מרגיש שאין טעם כבר לשום דבר.

סצינות מסרטים ופסקאות מספרים עולים לך לראש.

ואתה רוצה לסחוט כל אחד מהם ולהפוך אותם למשהו שלך.

ואתה יודע שככל שעובר יותר זמן, זה נהיה יותר ויותר קשה.

כמה שאתה מרחיב את זה, ככה פחות מיץ יוצא.

ארבע דקות ושלוש שניות.

זה משאיר לך בדיוק עוד דקה וחצי להנות מהשקט.

ואחרי הדקה וחצי הזאת, אתה צריך לקום מהכיסא, ולהתחיל את היום.

ולא משנה כמה זה מתסכל.

לא משנה כמה זה דוקר.

אין כזה דבר מעברי ערב,

אז עכשיו אין לך ברירה.