כבר מעכשיו קיבלתי את כל הסימנים שהולכת להיות שנה זוועתית.

למשל, הנה כמה דוגמאות: 

1. לשמוע שהייתה רעידת אדמה (או שמישהו עובד עליי בווי-נט).

2. ללכת לישון בשש, לקום בתשע וחצי כי העירו אותך ואמרו אתה צריך ללכת לשטוף את המרפסת של סבא שלך, וכשתסיים תחזור לערוך שולחן. ואז תשאל: "אבל לכמה אנשים אמא?", והיא תגיד: "אההה... אני לא בטוחה. אם סבתא לא תצא מהבית חולים אז זה רק ארבעתנו, ואם לא, אז זה גם האחים שלך והדודים, ובני הדודים". כך שניתן להסיק שהמשפחה שלי תגיע לחג רק אם סבתא שלי תהיה שם. מעניין כמה מהם באמת שמו לב שהיא עומדת למות.

3. ואחרי זה גם לנסוע להביא את אח שלך מתל אביב.

4. להבין שהחג מתחיל בשש, ושאתה לא תספיק לישון.

5. להיזכר בכמויות הנפלאות ששתית אתמול, ומיד אחרי זה לקבל את הכאב הראש המתבקש.

עכשיו שאלתי היא כזאת. האם להתחיל לשלוח לכולם שנות טובות? אין לי כוח למשימה הדביקה הזאת, והרי בשביל מה תקעו את יום כיפור מיד אחרי ראש השנה? בדיוק בשביל אנשים שאין להם כוח להגיד "שנה טובה" אז אחר כך הם מבקשים מחילה ביום כיפור.

אז ככה. שנה טובה לכולכם. במיוחד לאלה שקוראים פה. גם לאלה שמגיבים. לאלה שנהנים. לאלה שיש להם כוח לסבול אותי גם מחוץ לבלוג. ולאלה שיש להם כוח לסבול אותי במציאות. לאלה שעושים לי הרבה כניסות בקאונטר (איטס אול 'באוט דה מאני, אמרה זמרת הפופ מג'ה לפני טריליון שנה בערך, ומכיוון שהיא אמרה כל כך חכמה באמירה הזאת שלה, היא נעלמה אחרי דואט סוער עם ריקי מרטין, שמשום מה החליט לחזור עכשיו להיות זמר. אני חושש שגם מג'ה תחשוב שיש לה קריירה).

קיצר, שנה טובה.

אחר כך אני אולי אוסיף לינקים לכל מיני אנשים נחמדים ששווה לי להגיד להם שנה טובה באופן לינקי, כדי לקבל הטבות. אח שלי אמר לי לפני כמה ימים: "הכל חרא, העיקר שיש עם מה לנגב". אפשר להשליך את זה בערך על הכל, את המשפט החכם הזה. למשל, "הכל דבש, העיקר שיש תפוחים לנגב". אז לכו תקנו תפוחים.

(הו פאק, אסור לי להיות מסטול בשעיות כאלה)

שנה טובה!

סיילנט.