אז להלן, הפוסטובוס שלי:

אני לא בדיוק זוכר מתי התחלתי לנסוע עם אוטובוסים, אבל זה נראה כאליו מאז לא הפסקתי. השימוש המאסיבי שלי באוטובוסים היה כשהתחלתי ללמוד בתיכון (ארבע שנים פלוס אחורה). התיכון היה רחוק, אז לקחתי את קו 14, שעובר די קרוב לבית ועוצר גם קרוב לתיכון. לפעמים הייתי משתמש ב-85 או 20, שגם יחסית קרובים. ואז מתחילים להכיר אנשים ממקומות אחרים בעיר, ומתחילים לנסוע אליהם, אז נסעתי גם מדי פעם בקו 11, 5, ולפעמים גם  בקו 83 אל הים. לפעמים כשהייתי צריך לנסוע לעבודה בסופרלנד (בזמנו), אז הייתי נוסע בקו מוניות שירות מספר 2, אני חושב.

ואז מתי שהוא באמצע התיכון הצבא התחיל לאותת לי, ונסעתי לתל השומר כמה וכמה פעמים. בדרך כלל עם קו 166, ומשם קו 2 ישר ללשכת גיוס. ואז אחרי התיכון גם התגייסתי, ולבסיס הייתי מדרים עם קו 301 בשביזות יום א'.

ואחר כך, מכללה. במכללה, שנמצאת בגבעתיים, מצריכה ממני לקחת שני אוטובוסים. למזלי ההורים שלי היו חכמים וקנו דירה במקום אסטרטגי יד הכביש הראשי של העיר, ככה שיש תחנת אוטובוס בינעירונית מאוד קרוב לבית. אז משם לוקחים קו 164 למסוף אלוף שדה, ומשם מחכים לקו 55 של קווים, ומגיעים איתו עד למכללה כמעט. ואם נניח, חפצה נפשי לנסוע מהמכללה לתל אביב לדוגמא, אז הייתי לוקח קו 63 של דן, ויורד בדיזינגוף.

יש עוד קווים שנסעתי בהם כמובן. קו 430 ו-433, שמגיעים לירושלים שירתו אותי כמה פעמים בביקורים שלי בעיר הקודש. גם קו 201 לתל אביב עזר לי לא פעם ולא פעמיים, וגם 274 היה שם לצידי כשהייתי צריך להגיע לאוניברסיטת תל אביב. לפעמים הייתי צריך להגיע למקומות אחרים, אז הייתי נוסע לתל אביב עם קוווים של דן, שזה אומר 19 או 129, ועם האחרון אפילו נסעתי פעם לחתונה בחולון.

היו גם נסיעות חד פעמיות כמו אוטובוס לטבריה, או אוטובוס לטיול האחרון שלי לחוף דור, שהיה אמנם קרוב יחסית אבל השאיר עוד הליכה של שעה אל החוף בין מטעי בננות ולולי תרנוגולות. לאילת, למשל, לא נסעתי בחיים באוטובוס. רק באוטו או במטוס. וכמובן כל הטיולים השנתיים שלא בדיוק נחשבים.

עם רכבות הסיפור שלי פחות מעניין. התחנת רכבת אמנם קרובה יחסית לבית שלי, אבל לא יוצא לי להשתמש בה יותר מדי. נסעתי אבל ברכבות לחיפה, לנהריה, לבנימינה ופרדס חנה (או לחליפין באוטובוס), ולאחרונה גם לרמת גן.

וכמובן, בל נזניח את הקו האהוב עליי מכל הקווים. קו 174. מהבית אל תוך חיי הריגוש של תל אביב. רוב החיים שלי בתל אביב סובבים את הקו הזה. אמא שלי עובדת ממש ליד תחנה של הקו הזה, ואחותי גם, אפילו גרה קרוב לתחנה, וככה גם אח שלי, וכל מיני חברים שלי. וגם ההסתובבויות שלי בעיר הגדולה סובבות סביב הקו הזה. לכל מקום שאני צריך להגיע, אני אגיע איתו, גם אם זה אומר לפעמים ללכת ברגל קצת. אבל לא נורא. בתוך תל אביב אני לא כל כך אוהב לקחת אוטובוסים. מעדיף ברגל, ואם זה רחוק, אז מונית. אני משתדל תמיד לקחת את הקו האחרון הביתה, כי זו הנסיעה הכי כיפית באוטובוס. יש שקט, חושך, וחוץ ממך יש רק עוד כמה אנשים בודדים ועייפים שנוסעים הביתה אחרי יום ארוך. ויש לפעמים גם מוזיקה נעימה שהיא לא בדיוק ברקע, אבל לא מספיק חזקה בשביל להשתלט.

וזהו. אני חושב שכיסיתי את הרוב.

ספרו גם אתם על האוטובוסים שלכם, תפיצו הלאה, ואם אתם לא נוסעים באוטובוסים, אז תנסו את זה, סתם יקר לנסוע באוטו, ואולי תמצאו חתן.

סיילנט.