כמה קצרים לפני הפוסט:

# המחשב שלי קורס לאיטו. אני כרגע משתמש במחשב של אבא, בעוד הוא מנסה להציל את המחשב שלי. הטכנאי אמור להגיע מחר. כמובן שאני צריך את המחשב שלי באופן הכי קריטי שהייתי צריך בשבועיים האחרונים. לא נורא, אנחנו נתסדר.

# ההפקה מתקדמת אחלה, תודה ששאלתם.

# ויש גם פרו.

# אבא ואמא נוסעים עם הסבתא שבוע הבא לסופ"ש, אז קניתי עץ כריסמס לכבוד החגיגות.

# הפי ניו ייר, כמובן.

ואל הפוסט:

***

מאיה.

מאיה מאיה מאיה.

אני יושב על הספה, כוס טייק-אווי של קפה חזק ריקה מחזירה לי מבטים על גביי שולחן עץ כבד. מאיה יושבת על שטיח שנפרש במיוחד בשבילה. צועקת, בועטת, עושה רעש שמבייש את ה-"אמא" שלה, שיושבת על הרצפה. החברה של ה-"אמא" שלה, יושבת לידי, על הספה הלבנה. החבר של מאיה בוהה בטלוויזיה.

"אמא" של מאיה וחברה שלה מנסות לפתח שיחה בשקט. מאיה מדי פעם מפריעה עם השטויות שלה, צועקת על אמא שלה או מתחילה בבכי היסטרי. החבר של מאיה, ממשיך לבהות בטלוויזיה לא משנה מה. הסבלנות שלו למאיה קצרה מאוד. הסבלנות של כולם קצרה כשזה מגיע למאיה, כי מאיה היא בעייתית. כולם מסביב שומרים על איפוק וארשת פנים סבלנית, אבל כל מה שכןולם באמת רוצים זה שהיא תעלם להם מהחיים ולשבת על המרפסת ולעשן.

מדי פעם מאיה קופצת אל הכורסא האדומה, איפה שהחבר שלה יושב, והיא מתחילה לחבק אותו וללחוש לו דברים לאוזן, אבל הוא רק מתאמץ עוד ועוד להישאר ממוקד בתמונה הלא ברורה בטלוויזיה. היא בסוף יורדת מהכוסא, מתייאשת מהאהבה, ופונה חזרה אל השטיח שלה. כל מה שנמצא על השטיח שלה מועף אל רחבי הבית.

בסוף הקריז שלה "אמא" שלה אוספת את השברים שהיו פעם החיים של מאיה, ממלמלת דברים אחרונים עם החברה שלה, אומרת שלום מנומס לחבר המסכן של ה-"בת" שלה, שוכחת ממני או מהג'וינט שהיא השאירה במרפסת לפני שמאיה התחילה להתחרפן, ועוזבת.

מאיה שקטה. כשהן הולכות לא שומעים אותה בכלל. אם לא הייתי עד לקריזים של מאיה, לא הייתי מאמין שפסיכית ניצבת מולי בעוד היא מחייכת כמו ילדה קטנה כשהן סוגרות אחריהן את הדלת.

החברה של "אמא" של מאיה נושמת לרווחה כשהן עוזבות. מנשקת קצת את החבר של מאיה.

אני עוזב את המקום גם.